אתה כבר מגעיל אותי. נמאס לי ממשחקי בני 14 אלה. אנחנו לא בני 14. לא.

מין חוצפה שכזאת,יהירות שכזאת. מפגין ביטחון עצמי מופרז מידי,שחצן מידי. בטוח שהוא שולט,שמגיע לו כשהוא מבקש.

אז נכנעתי למילים,נכנעתי לקול,לבקשה ולא טרחתי לחשוב.

אך למרות כל התחושות,היצרים,התשוקות,הרצונות אני מהיום אומרת -לא- כל כך חזק וחד משמעי.

זאת לא אני,אני לא בן אדם שעושה דברים כאלה. אני מתעבת את הדברים האלה.

הגעגוע למגע הפיזי,הרצון למגע הזה לא יותר חזק ממני ומהעקרונות שלי.

לא רוצה לטרוח יותר בשבילו,גם אם למעשה זה בסך הכל בשבילי.

אידיוט. הוא פשוט אידיוט. מניאק חסר מעצורים. שלא חושב ולא אכפת לו מכלום.

וזה גורם לי לתהות,לחשוב כל כך הרבה ולרצות לדעת והתשובות הם במרחק הקלדה,חיוג. אבל אני לא רוצה לדעת.

אני לא רוצה לדעת שככה הוא היה גם אז,אין לי ספק שהוא היה ככה גם אז. להיפגע.

הוא כל כך לא שווה את זה,הוא לא שווה כלום! כלום!

גם אם בין לבין אני נשברת ולעזאזל-למה?! למה דווקא הוא,דווקא זה.

הוא לא יכול להיות נורמלי,בלי הדרמות והסצנות מהסרטים. רק שבסרטים הוא היה חוזר אליי על ארבע.

אבל זה לא סרט,זה החיים. והוא,הוא לא יחזור אליי. ואני כבר לא רוצה שיחזור אליי-לעולם.

רק שיתן לי להתנתק ממנו,עד הסוף. בלי הודעות,בלי תגובות. בלי כלום.

ושלא יספר לי מה שאני לא רוצה/צריכה לשמוע.

הוא ממזמן עבר את גבול הטעם הטוב. ממזמן הוא הפסיק להיות בן אדם רציונלי,איכפתי.

אגואיסט,חסר התחשבות,חסר רגשות. זה מה שניהיה ממנו. זה מה שהוא.

חבל לי על עצמי,על שנתפסתי ברשת שהייתה חזקה ממני ושלטה בי.

אבל לא עוד,לא עוד! אני לא אשקר,זה יהיה קשה ומפתה.

במיוחד בגלל המצב שאני שרויה בו. מזל,אני יודעת מה אני אמורה לעשות.

עכשיו נשאר רק לעמוד מאחורי המילה שלי. מילה שלי!

אז יכול להיות שכיביכול יש בו הרבה. אבל זה היה אז. עכשיו יש בו כל כך מעט. ספק אם יש.

אני פשוט אלך לישון על זה. זה בטח יכנס לי לחלום.

מספיק. אני שווה הרבה יותר מזה.