לנקות את הגוף,לנקות הראש.

יש את הימים האלה. ימים בהם הראש שלי מוצף במחשבות בלי להבין איזה מחשבות בכלל.

והייתי רוצה לדעת,הייתי רוצה להבין מה אני לעזאזל אני חושבת לעצמי.

"עד מחר,עוד מעט...מחבק אותך".

וזה לא שזה לא בסדר,זה הגיוני. אבל לא מתאים לי. בערך. מתאים אבל לא מתאים.

ואולי זאת התקופה ואולי זה בגלל העומס ואולי זה בגלל שאני מפחדנית ואולי זה בגללם.

ואולי ואולי ואולי.

ואולי אני סתם דפוקה בשכל שלא מבינה מה היא רוצה מעצמה.

ואולי אני צריכה להפסיק לחשוב,אני תמיד מדברת שטויות כשאני מעמיקה בדברים.

זאת סתם תחושה מוזרה,אני סתם חסרת ביטחון פחדנית.

מהססת מכל מילה,מכל צעד. בשביל מה אני צריכה את זה? בשביל עצמי.

ולא יקירה,את לא הבעיה. סיכמנו מלפני הרבה זמן שאת לא הבעיה נכון? נכון!

"כמה כאב...כשנפלתי לשווא"

אז קורה,אלה החיים. קטן עלייך! מי הם שישברו אותך? מי הוא שישבור אותך? מי את שתשברי את עצמך??

חסרת אמונה,חוזרת לימים האפלים של פעם? יכול להיות. תמנעי את זה (!)

תמיד ידעתי שלחשוב יותר מידי זה לא הצד החזק שבי.

אבל אני גם לא אותה מאיה של פעם,לא נותנת לזה להשפיע עליי. מעידה חד פעמית. נכון?

אני מצחיקה את עצמי לפעמים. אם הייתי מסתכלת על עצמי מהצד הייתי רוצה להרוג אותי.

שיהיה,אני טיפוס כזה...לשנות את זה לא יקרה,נשאר רק להתמודד.

ולהתמודד זה קטן עליי.

ואני אפילו לא יודעת על מה אני מדברת,מה מציק לי כל היום.

לעזאזל איתי!!! מה מצחיק לך?! מההה?!?! קרצייהההה.

באמת שאני מעדיפה לשתוק,חיפשתי מה לרשום...כבר הרבה זמן שאני מחפשת מה לרשום.

איבדתי תחושבת ביטוי עם השנים. או שמא איבדתי משהו לבטא?

טוב,מספיק לחשוב. זה לא בריא לי.

יעבור,זה רק עיניין של זמן...מה שזה לא יהיה הוא יעבור.

=]