Narina Pallot

אני יודעת שאני אמורה להתייחס אל הכל ברצינות, כי זה בעצם חלק ממני שאני לא יכולה להתעלם כ"כ מקיומו.

אני יודעת שאני צריכה לזכור כל פרט ומילה, להתקיים ממה שיש ולא ממה שחלמתי עליו.

אני יודעת שאני צריכה להתפשר ולהסכים ולאהוב ולהנהן בראשי ולהיות הילדה שכולם איחלו לה.

אבל, משום מה, דווקא המרדנות הזו ניראית לי כמו פיתרון מצויין.

אני אברח, אני אשכח, אני אקרע את זה ממני אבל אני לא יהיה חלק מכל מה שמתרחש סביבי.

I'm stronger, I'm smarter, I'm better than that.

* * * * * * * * * * * * * * * *

בחלומות הכי שלווים שלי אני סוללת דרכים, בונה גשרים ארוכים, צובעת קירות בצבעי פסטלים רגועים.

אני נאנחת ושותה תה כמו הבריטיות מהסרטים ויוצאת לטיולים ארוכים על שפת הים, כשנוף הגלים משתנה בנופים של יערות עבותים

ואז למים תהום שחורים שאין כמוהם. אני מתעוררת בצווחות, מבינה שאני עדיין חולמת, ובשניות קצרות צוללת שוב לבריכה של בוץ מטונף.

המח שלי לא נח, הרגשות לא נחים, כולי טעונת חשמל וחששות. אני לא יודעת מה מצפה לי בחודשים הקרובים אבל המטען הנפשי הזה מצליח לעייף אותי

לעיתים קרובות מדיי לאחרונה. אולי זה הלחץ הזה מכל הצדדים ואולי זו רק אני, שהולכת ונחלשת ושדועכת לתוך השיגרה הבלתי פוסקת הזו שלתוכה כניראה נולדתי לפניי שנים. אני פשוט עייפה, פיזית ונפשית.

כמה טוב שיש לי את המפלט המיוחד שלי, את פיסת השלווה האמיתית הזו שאני יכולה להתעטף בה. כמה נהדר שיש מישהו שיכול ללטף ולחבק ולקלף ממני את שכבות הפחד והעצב הללו שאחרים מנסים בכל כוחם להלביש אותי בהן. כמה טוב שלמרות כל הבדידות שאני חשה בה, אני אף פעם, אף פעם לא לבד.

כמה טוב כשיש מישהו לסמוך עליו, מישהו לאהוב, מישהו לרוץ איתו. מישהו לברוח. למרות הכל, אני ילדה עם מזל.

* * * * * * * * * * * * * * * *

יש לי To Do ליסט כ"כ נקבתי ומחסור רציני בכסף. שיסתיים כבר העומר הזה, אני צריכה עבודה בדחיפות. המצלמה גוססת, הסוללות הנטענות מתו.

אני לא רואה את עצמי מגישה טיוטה נורמלית ל-23, כי בקושי יש לי 3 צילומים לפרוייקט באומנות. אני צריכה דוגמניות יפות וחסרות מעצורים, ח'ברה. יש הצעות?

שיהיה לנו המשך שבוע נעים.

קרולינה הקטנה, עם רגליי הבמבה