לומר את האמת, הופתעתי לשמוע שהיום יום האהבה הישראלי. אתמול הלכתי לי ברחוב ואיזה ערס בגובה שני מטר התחיל לזמזם לכיווני ברכות למיניהן שלא הבנתי את פשרן, רק לאחר שראיתי את קישוטי הלבבות הקיטשיים המייפים את החנויות והקניונים. יום האהבה הישראלי עבר ללא שום הכרה מיוחדת מצד בן זוגי, שטוען שאנו, הנשים, גם ככה מקבלות 4 ימים מיוחדים בשנה -

יום האהבה הלועזי, 8 במרץ (יום האישה), יום ההולדת שלנו והיום בו הם אלו שעושים ארוחת ערב, מנקים את הבית ומחליטים להיות סופר-דופר נחמדים.

לפרוטוקול נאמר שאלו כמובן נסיונות כושלים לכפר על כל שאר הדברים שאנו נוטלות על עצמינו בכל מהלך השנה,

אך נסלח להם על כך שהם פשוט גברים, וגברים "נועדו לגדוּלוֹת", ולא לשטיפת כלים. אז כל הכבוד על הניסיון ותודה על זר הפרחים שאתם מדיי פעם מחליטים לקנות לנו .

לשם שינוי, אני דווקא כן הייתי אחראית מספיק בכדי לחשוב על דבר מה נחמד שישמח ליבו של נסיכי החביב והעצלן.

כאמור, גברברי המקסים היה צריך לקבל היום חבילת-ענק עטופה בניירות-בשלל-צבעי-הקשת-ואפקטי-התלת-מימד בה נמצאו כל חפצי נפשו של גבר, החל מסיפריית-פורנו (לה הוא טוען בתוקף שאינו זקוק), כלה באזיקונים פרוותיים בצבע ורוד זעקני שיאתרו במוקדם או במאוחר את ידיי שלי ויותירו עליהם (ואולי בדרך, גם על ישבני), סימני התעללות קשים.

כל מקרה, מכיוון שלא קיבלתי דבר בתמורה, כמו שלל הדברים להם אישה יכולה רק לצפות ביום האהבה, שבעיקר מסתכמים בבושם יקר, זר פרחים בגודל של מכונית ודוב חמוד בצירוף כרטיס ברכה עליו משורבטים לבבות עקומים, החלטתי להתנקם ולהשאיר את המתנה יקרת הערך אצלי.

אני יותר בעד קשרים של לתת-ולקחת וזה עקב האגוצנטריות והנקבתיות שבה אני לוקה בחודש האחרון. אני אישה, מותר לי. ולכם הגברים לא יזיק להשקיע מעט, לעזאזל.

אז טו' באב לא היה יום רומנטי רווי מתנות ולבבות וקופידונים שריחפו מעל ראשי ושילחו חצי אהבה בכל העוברים והשבים, אך עדיין נהניתי מהנוכחית הגברית המדהימה של השמנמן שלי, שמהווה חלק משמעותי ביותר בחיי. אז מתנות כן חסרות לי והייתי שמחה לחזור ליום המפתיע ההוא בו נכנסתי לחדר ועל המיטה היה מגוון של מתנות חמודות ומקוריות לגמריי, אך דיי לי בחיבוקים החמים ההם להם אני רגילה, שעושים כל יום למיוחד.

היפה שלי אומר ש"לא צריך יום מיוחד לאהוב". אני לא יודעת אם זה תירוץ לזה שהוא שוב שכח להביע קצת נחמדות ולטרוח קצת עבור האישה שלו, אבל אני מסכימה עם המשפט, אפילו כשלא כ"כ בא לי. טו' באב עבר, כמו כל יום אחר בשנה, וגם היום אהבנו, וגם מחר נאהב.

וכל יום הוא הזדמנות מעולה לאהוב ולהשקיע ולטרוח ולעשות דברים נפלאים אחד עבור השניה.

כשאוהבים באמת, כל יום הוא חג. זו דעתי, וזה כל מה שיש לי להגיד על טו' באב הזה, ועל כל יום שיבוא אחריו .

- - - - - - - - -

 I got my mind set on you