אז בלילה היו שוב החלומות הדוחים האלו על ליל הסדר ומיטת סוכנות בחדר מלא בסבתות, ללא טיפת איניטימיות, ללא אפשרות לגעת בו באמת, כשאחותו קופצת על המיטה ומכריחה אותנו להרכיב פאזלים עם ארנבות וכולם ממש מעבר לדלת מרימים כוסית עבור החייל שלנו.

ואני מאלצת אותו להתחבא מתחת לשמיכה, "בוא נעוף מפה, בוא נעוף!" והוא מספר לי על אלאדין במנהרת הדרקון ואני לא מבינה איך זה קשור בכלל, לעזאזל.

ואז כשהבגדים עפים ממני באורח פלא, איזו סבתא אומרת משהו טיפשי ומביך, משהו כמו "אסור לכם לשכב לפניי החתונה" ואני נקרעת מצחוק לכמה רגעים ואז טופסת לעצמי בציצים ורצה מהחדר לשירותים, כדי להתלבש כמו שצריך בשביל הארוחה. השירותים מוארים בעשרות נרות, עומד שם בחור בן 25 בערך, מחטט לעצמו בפנים מול המראה. מחוסר חולצה, עם חזה שעיר וחיוך דבילי על הפנים, ולמרות שהוא יפה, אני לא רוצה להיות שם, במיוחד לא כששניינו טופלס לגמריי ויש לו הבעה סתומה על הפרצוף. "איך ידעתי שנגיע למצב הזה מתישהו", הוא אומר לי ומתקרב אליי. "צא ותן לי להתלבש כמו בן-אדם", אני משיבה תוך כדי צחקוקים.

הוא טופס את במותניים ומקרב אותי אליו ומצמיד את השפתיים שלו לשלי, שמסרבות להיפתח לנשיקה. קר לי ולא נעים לי ואני רוצה לעוף משם, אפילו אם זה ידרוש ממני לשבת עירומה בשולחן והוא מטייל עם הידיים שלו על הגב שלי ואני מנסה לדחות אותו אבל הוא מתעקש. ואז הדלת נפתחת, בידיוק כשאני מתחילה לצעוק את המשפט "תפסיק עם זה כבר, אני פשוט לא רוצה אותך, אתה לא מבין?!", בידיוק כשחבר שלי עומד בפתח עם מבט נדהם ואז הוא מוריד אגרוף לבחור ההוא ומתחיל לצעוק עליו דברים ואז מסתכל עליי ובורח לו מהחדר, עם מבט שתוף זעם, עיניים כמעט מדממות מכאב.

ואני רצה אחריו ולא מוצאת אותו ורק אז אני אומרת לעצמי שהוא בטח מתחבא מתחת לשמיכה ואני באה ומתנצלת ומספרת לו כל מה שקרה ואומרת לו "הוא תמיד מנסה לנשק אותי, ואני אף פעם לא מרשה" והוא אומר לי "אני מעריך שסיפרת לי את זה, אני אוהב את הכנות הזו בנינו" ואנחנו מתחבקים ומחייכים, למרות שהסבתא בחדר עדיין צועקת שזה לא בסדר ואז אני מסתובבת אליו לנשיקה ובידיוק ברגע שהשפתיים אמורות לחתום אחת את השניה, אני מרגישה מן כאב חד כזה בפה והוא אומר לי "את מדממת", ואני קמה מבוהלת ורצה למרספת ופותחת את הפה ויש כ"כ הרבה דם... כ"כ הרבה דם... ואני יורקת את כל השיניים שלי אחוצה ובוכה ובוכה ובוכה.

"איך אני איהיה בלי שיניים עכשיו?! אני מכוערת! פשוט מכוערת", אני צועקת לי מהמרפסת ורואה שלמטה חונה רכב שחור של רוסים, ויוצא ממנו עשן ואיזה בחור בלונדיני מסתכל עליי ואומר לי "בואי, פה זה מגניב בלי שיניים", עם מבטא רוסי כבד. ואני קופצת למטה לרכוב ומתיישבת באוטו ויש שם זוגות מתחרמנים ומלא בחורות בלי שיניים ואני מרגישה שבא לי למות פשוט כי מסביב יש מראות ורק אני מרגישה לא יפה כשאני מחייכת לתוכן.

ואני שומעת את אלכס צועק לי מלמעלה "אני אוהב אותך גם בלי! תחזרי" והקול שלו נעלם כשהמכונית מתחילה לזוז בטרטורים על הכביש.

אני מוצאת את עצמי בבית שלי ואמא שלי רצה עם נעל אחריי איזה עכביש ואני אומרת לה "תני לי לעשות את זה" וכשאני רואה את העכביש אני מבינה שהוא מאוד מאוד ערסי וחסר לי שהוא קופץ עליי ואני נזהרת שהוא לא יברח ואז משהו בי אומר "אבל למה להרוג אותו? אי אפשר לשחרר?". ואז אני אומרת לאמא, "עזבי, הוא ארסי מאוד אבל עזבי אותו. תני לו לחיות", ואמא שלי קופצת עליי עם כל הזעם שלה ותופסת את העכביש ופשוט מועכת אותו בידיים, ויוצא ממנו כ"כ הרבה דם... כ"כ הרבה דם...

ואז אני נזכרת...

"שיט, להרוג עכבישים מביא מזל רע... אפילו אם אני סתם חולמת..."

ואז אני מתעוררת ואומרת. "שיט"... שוב.