אני לא יכולה לתאר עד כמה אתה חסר לי, עד כמה שזה כואב לחיות את הימים בלעדייך ואת הלילות להעביר במחשבות בלתי פוסקות על מה קורה איתך עכשיו - אם אתה ישן או אם אתה רץ מרחקים ארוכים. כל יום עובר בציפיה לשיחה ממך, כל שבוע בציפיה לראות אותך והלב עובר אינספור תמורות - מאדישות מוחלטת ליאוש. גם השיברון והכאבים לא מאחרים לבוא ואחרייהם הרגיעה, השלווה, ההסכמה והפשרה. מגיע השלב בו אני פשוט מתגעגעת, אבל אלו געגועים שקטים ו"בריאים", כאלו שלא קורעים את נפשי לגזרים אלא פשוט נחים על שפתיי ועל דפי היומן בתור מילים ומשפטים רומנטיים להחריד שאני משאירה לך, כעדות לזה שבאמת היה לי אכפת, שבאמת חייתי את התקופה הזו ועודני חיה אותה, רחוק רחוק ממך, עדיין אוהבת.

כואב לי להבין שגם לך זה קשה. מעציבה אותי העובדה שאולי לך זה קשה לי כמה ממני - בכל זאת אני ישנה במיטה חמימה ואילו אתה ישן בבוץ ורץ בנעליים כבדות והולך מסעות ארוכים, לעומתי, החיה את הפינוק בעוצמתו - את המזגנים והאוכל הטוב ואת היציאות עם החברים.

יקירי, תנחם אותך העובדה שכל זה הייתי מחליפה בדקה אחת בה יכולתי לגעת בך? את כל מה שיש לי הייתי נותת עבורך, הייתי מוותרת על כל הנוחות, על כל היופי, על כל ההנאה ביקום כדי להיות איתך כמו פעם - ממש חלק ממך, מהחיים שלך.

הזמן עובר כ"כ מהר ועם זאת כ"כ לאט. הרבה קורה והעולם משתנה מהקצה לקצה בימים ספורים ועדיין אינך כאן. אינך כאן לחבק אותי ולהיות איתי, אינך כאן להקשיב ולראות במו עינייך את כל מה שקורה. אינך כאן כדי לנשק אותי, כדי להירדם חבוק בידיי, אינך כאן כדי לנשום לרווחה ולדעת שיש מי שיגן גם עלייך.

אני מהלכת רדומה בבסיס, מחפשת אותך בכל פנים נעימות שמביטות לעברי, מחייכת רק עבורך, משדרת לך למרחקים. מנסה לנחם את עצמי בזה שהנה עוד שבוע, עוד יום, עוד שעה תשוב אליי ואוכל להרגיש אותך באמת - מוחשי וקיים תחת אצבעותיי.

אהובי, קשה לי. קשה לי ובודד לי בלעדייך. אני עודני מחכה, עודני חזקה, ממש כמו שהבטחתי אך לעיתים ניראה לי כאילו הכל עומד לקרוס... הלב, והנפש ואיתן כל השפיות. אני מחכה לך. רק תחזור מהר. בריא ושלם ואותו האיש שעזב אותי. אותו הגבר אותו אני אוהבת, ללא שום שינוי, כי בשבילי אתה הכי טוב ככה - ממש כפי שאתה... אוהבת, ומתגעגעת עד אין קץ. שלך... תמיד.

כל כך הרבה קורה... כל כך הרבה אנשים לאהוב ולהתגעגע אליהם... למה תמיד הכל חייב להכאיב?

אני אוהבת להרגיש יפה גם כשאתה לא פה, אבל משום מה זה ניראה לי כ"כ חסר טעם... כ"כ חסר חיים...