אני מקווה שלא קר לך שם, בזמן שלי כ"כ חם ונעים במיטה. אני מקווה שאתה לא רעב, כשאני טוחנת סושי והמבורגר עם צ'יפס וסלט.

אני מקווה שלא עצוב לך, כשאני מצחקקת בערבים עם החברים. אני מקווה שלא בודד לך, כשלי ממש ממש בודד.

אני מקווה שלמרות המרחק, אתה מרגיש קרוב אליי מאיי פעם. אני מקווה שכשאתה אומר שתחזור אליי בקרוב, אתה באמת מתכוון לזה ולא סתם מנסה להרגיע אותי. אני מקווה שאני יפה וטובה מספיק בשבילך, כמו שאתה תמיד בשבילי. אני מקווה שאתה שלי ואני שלך, כמו פעם ואולי אפילו יותר.

*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*

לפעמים כשאנחנו יוצאים עם החברים וצוחקים עד צאת הנשמה וכל כך נעים לנו וכייף לנו ביחד, אני מוצאת את עצמי נכנסת למן טראנס כזה, כאילו מישהו ניתק וקרע אותי מתוך הספרה בה אני נמצאת והעביר אותי לבועה של דכדוך. אני חושבת עלייך, שאתה לא ישן עכשיו, בשעות הקטנות של הלילה, ולא כי אתה בסנוקר או שותה עם חברים, אלא כי אין לך ברירה - כי הקפיצו אותך לשחיה ליילית נוספת, או סתם כי בא להם לדפוק לך קצת את החיים.

זה לא פייר. זה לא נכון. אני מרגישה אשמה. אני לא יכולה לצאת ולשתות או לרקוד במועדון (למרות שאני כל-כך, כל-כך כל-כך רוצה כבר לרקוד), אני לא יכולה ללבוש את השמלות הקצרות או את הג'ינס הסקסי ההוא שאתה אוהב כי מה הטעם לעשות את כל זה כשאתה לא כאן. אין אני יכולה להפתח לכל הנאות העולם כשאתה קופא מקור או עצוב או רעב. איך אני יכולה לצחוק עם כל הלב ולא לחשוב עלייך ולהצטער על זה שאת הרגעים הכי יפים אני לא חולקת איתך?

מתי כבר תחזור? אני כ"כ מתגעגעת... אני רוצה שתיהיה חלק מכל זה, חלק מהחיים שלי. רוצה לחייך ליידך ולרקוד ליידך ולהחזיק אותך ולחבק אותך ולא לשחרר לעולם.

*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*

סנוקר ביום שישי 8.10.10

הבסט פרנדס

תפסתי את דימה מחייך! רגע נדיר חחח

חיוכימוס ומקסימוס חתיכומוס

נסטיה כל הזמן מנסה לפתות אותי

מקס עושה לי "תמונת מועדונים" חחח

וכן היה שמח, ועדיין היית חסר וזה העיק והציק וכמה שניסיתי להסתיר, לא יצא לי.

חזרתי הביתה רייקה כמו תמיד...