חלמתי שהוא נעלם לי. רגע אחד הוא עמד ליידי ודיבר עם בחורה יפיפייה אדומת שיער, מחייך מעבר לכתפהּ, קורץ לי ומהנהן כשהיא מסבירה לו על המבחן של יום שלישי. רגע אחר, הוא רץ במסדרונות, מנופף לי לשלום, אומר שתכף יבוא להחליף אותו מישהו אחר, שזה לא התסריט שלו ושהוא ממש חייב לזוז.

הוא הלך, אז חיכיתי. מה עוד היה לי לעשות? הרי תמיד כשהוא עוזב אני מחכה, למרות שכל פעם הלב שוקע עמוק יותר ויותר.

והנה אני מתייאשת מן הציפיה וקמה לחפשו כשמישהו קורא לי מאחור. זה לא הוא, זה האחר. "ממלא המקום".

אני אומדת אותו במבט ספק חשדני ספק משועשע והמסקנה אליה אני מגיע מייד היא שהוא מזכיר לי איזו דמות מספר שקראתי ממש לא מזמן.

הוא גבוה ורזה, עם שיער זהוב קצר וזיפים בני חודש ימים, עיניו כחולות עמוקות ועורו בהיר וחלק כשל תינוק. הוא ניראה אירופאי, ואומנם הוא נאה, איני יכולה לומר ששבה אותי בקסמיו. ובכל זאת, משהו אופף אותו שגורם לי להמשך אליו, איני יודעת מה.

קרו כל כך הרבה דברים בשניות הבאות של החלום (שבעולמו זה נמרחו על גבי שעות ארוכות). משהו בי זעק להתאהב, להכנע, לא לחכות, להתפשר ואילו המהות המציאותית שלי פקדה עליי לעצור, לחשוב היטב. "זה לא נכון, זה לא הוא, זה לא מתאים, הוא אפילו לא דומה".

מצאתי את עצמי באמצע הים, ובשונה משדמיינתי לעצמי, הייתי נטולת כל חשש (אלוהים, מים עמוקים?! לעולם לא). התחלתי ללכת\לשחות וכשהמים הגיעו עד אמצע גופי שמתי לב שסביב מותניי כרוך חבל עבה. "אוקיי," אמרתי לעצמי, "לגמריי טבעי להיות קשורה לים". השמכתי ללכת לעבר החוף אך משהו משך אותי אחורה, כאילו עוגן היה קשור אליי איפשהו במעמקי הים. מעליי ריחפה להקת סנוניות ואני עמדתי דומם ובכיתי. "גם פה לא נותנים לי לחיות", חשבתי.

חזרתי. לעזאזל עם הכל. לעזאזל עם הים, ועם זה שההוא שאהבתי עזב, לעזאזל עם כולם. תתמקדי בעכשיו. במה שיש וקיים.

וכשחיפשתי את ההוא, את האחר במסדרונות במטרה לקבוע עליו בעלות, משהו טילטל אותי בחוזקה, כמו סירנה צעק בראשי "תעצרי! תעצרי!", וגם כשנישקתי קלות את שפתיו זה המשיך, עד אשר כאב עז בראשי העיף אותי בחזרה לים ויד איתנה הטביע אותי כשקול חזק עוד יותר צורם בראשי "מטומטמת! מפגרת! בוגדת! זונה".

ומה אכפת לי. תהרגו אותי, חשבתי. את השפתיים האלו הרגשתי, ולעזעזל עם הכל.

וכשאני מתעוררת מחלומות כאלו ובא לי להעיף לעצמי כאפה, דבר ראשון שאני עושה זה לרוץ לנסטיה ולספר ולפרוק, אולי היא תסביר לי במה העניין.

והיא אומרת לי "איי איי, קרולינה, תפסיקי כבר לחשוב על זין של בחורים", ואני שואלת את עצמי איך זה קשור בכלל, הרי מה שהכי הטריד אותי היו אלו הסנוניות...

ובכל זאת.