אתמול התחיל מבוקר סביר לגמריי; סוף סוף ללא ההרגשה המחורבנת בה לקיתי בשבועיים האחרונים. למרות שנותרו הרבה דברים לעשות, לא היה

שום לחץ, שום חששות. בבוקר הלכתי אל אלכס, הכנו מגש שלם של בורקסים, הדלקנו מוזיקה נזירית ואז עברנו לערוץ VI1 classic ונתקלנו בשירים הבאים:

i got my mind set on you

hoorey it's holliday

lambada

וכדי להוסיף קצת לאווירת השימחה, נאלצתי לנתק את התחת העצלן שלו מהספה עבור קצת ריקוד. בהתחלה זה היה נורא מאולץ אבל אחריי מספר דקות, השתחרר לו הצ'ינצ'ילה המקסים ורקד כמו מאהב לטיני מהסרטים. היה כ"כ מצחיק וכ"כ כייף ששכחתי מתי הרגשתי טוב כ"כ עם עצמי.

מזמן לא רקדתי, אפילו לא לצלילי הטלויזיה וזה כ"כ חסר לי. טוב שהיה לי החשק והאומץ לקום סוף סוף ולעשות עם זה משהו. זה משחרר באופן כ"כ אמיתי ונהדר וההרגשה אחריי זה פשוט עילאית.

מאוחר יותר נסענו לביה"ס לשלם למסיבת סיום, לקחנו כרטיסים, הלכנו לחפש דברים אחרונים ולעשות לי ציפורניים, תיסרוקת ואיפור עיניים.

אני חייבת להודות ש"סטודיו יפות" אצלינו ממש לא המקום הטוב ביותר לעשות בו טיפולי יופי. תיהיו בטוחות שיפות, לא תיצאו משם.

חוץ מזה שהציפורניים שעשו לי ניראות כמו טקסטורה מסריחה משטיח בוכרי, גם התיסרוקת הזולה שנקראת "פן-תלתלים" מסריחה עדיין מהספריי הדוחה שריססו עליי וניראה לי הריח שלו משפיע על הג'וקים בבית יותר מ"רייד" .

מלבד זה, גם האיפור שעלה לי 40 ש"ח ניראה כ"כ זנותי, שנאלצתי למחוק אותו בבית ולקלל את עצמי על הטיפשות שלי והחוסר ידע שלי באיפור ערב.

בקיצור, בזבוז כסף מוחלט. את האיפור ואת הציפורניים והתסרוקת יכולתי לעשות לבד בבית ולעשות את זה טוב יותר מבלי להוציא 140 ש"ח על כלום.

לקראת ערב באתי אל אלכס שוב ואמא שלו איפרה אותי מחדש. כמה שהאישה הזו מקסימה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה...

נסענו למסיבת סיום מלאי התרגשות ואני אפילו לא רוצה להתחיל להסביר את הסיבות הרבות בעקבותם כ"כ התאכזבנו. כן כן, התאכזבנו.

כ"כ הכבוד לכל מי שהופיע, אבל רואים שהתקציב של התיכון שלנו אחד הדלים, וזאת לעומת כל ה-350 ש"ח ששילמנו למסיבה הזו. ההופעה הייתה משעממת, ללא שום זרימה, עם הומור גרוע מ"הבורר", עם פיקשושים ופאקים בסאונדים ובמעבר בין הסצינות וכו' וכו' וכו'.

אני לא רוצה לזלזל אבל ההופעה של צומח, לעומת של תיכון חדש, הייתה אחת החזקות. היה מצחיק ושנון וקצר ולעניין. היו מערכונים קצרים וקורעים מצחוק, ריקודים יפים, עלילה זורמת ויפה לכל ההופעה שהנושא שלה היה "מסע מסביב לעולם ב-80 דקות" ובכלל ראו עבודת צוות. עלק תיכון חדש הכי מגובשים. הכי עצלנים אולי.

כולם מפילים את הכל על מישהו אחר ואז לא יוצא כלום ובצומח ראו שכולם השתתפו והכל היה פשוט נהדר ויפה. כל הכבוד להם.

שלא נדבר על ההשקעה, התפאורה המדהימה שהייתה להם, המתנות שהם קיבלו בסוף ומספר התלמידים הרב שלקחו חלק בהצגות.

פשוט מאכזב שהתיכון שלנו לא עשה יותר ונשאר כזה מיושן עם הומור סוג ד'. כל מקרה, אחלה פרידה. נורא עצוב לעזוב את הבצפר הזה, שלמרות הכל, אני נורא נורא אוהבת. על אף כל הפלצנות, יהיו מלא מורים שאני אתגעגע אליהם ובכלל לכל הזמנים ולחוויות שרק בית ספר יכול להעניק לנו. היה טוב וטוב שהיה.

אין לי הרבה תמונות מאתמול בערב, פשוט לא היה מצב רוח לצלם ואפילו לא טרחנו לצאת לאפטר פארטי שעלה 180 ש"ח ופורסם עם סלוגן של "הרבה כוסיות, סיגריות ואלכוהול". אני מניחה שהסטיגמה של המגניבות הרוסית הזו פשוט לא עושה לנו את זה. "ביחד" זה לא תמיד להיות חלק מהעדר שנמשך אחריי כל הקלישאה המטומטמת הזו של "להיות מגניב". "ביחד" יכול להיות גם פשוט יציאה טובה עם הח'ברה כסיכום לכל 6 השנים האחרונות. כל מקרה, אנחנו עוד נארגן משהו מיוחד יותר מסתם איזו מסיבה.

תיכון חדש ע"ש רבין, הכי הכי שיש. למרות המסיבה הדפוקה תחת הזאתי

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

פרצופים חמוצים

סוף לימודים שמח, מחזור יא'.

מה טוב שסיימנו בהצלחה.

עריכה:

captain corelli's mandolin

סרט טוב, למרות שכריסטיאן בייל עדיין מצליח לעצבן אותי.

סל מיחזור לזכרונות כואבים

העבודה שתראו עוסקת בחרטות שלנו על טעויות מהעבר. מכונת הזמן באה להמחיש את הרצון שקיים בכולנו לחזור אחורה ולתקן את אשר קרה.

הפרוייקט כולל בעצמו מספר פרדוקסים, ביניהם הרעיון של היעדר התיקווה בעבודה, מה שעושה אותה לקודרת, אל מול הניסיון לעורר מחשבה על התיקווה הקיימת למרות הכל. אם תשאלו לדעתי, גם המקרים הנוראיים ביותר שקורים בחיינו, מעצבים אותנו בדרך זו או אחרת ועושים מאיתנו מי שאנחנו עכשיו, באם אנחנו אוהבים זאת או לא. לפי אמונה מסויימת שאני לא כ"כ נוטה לאמץ לעצמי, קיים גורל שלא מתחשב ברצונות האישיים שלנו.

אולי העבודה שלי תגרום לכם להסתכל על החיים קצת אחרת, ותעורר בכם את הרצון לשנות ולהשתנות, אולי היא תעזור לכם להימנע מטעויות בעצמכם.

כל מקרה, טקסט העמדה יסביר יותר טוב. תקראו, תראו ותגיבו. כל תגובה תתקבל.

טקסט עמדה:

לפני שנים, באמצעה של המאה ה-19, הגה המדען הסרבי ניקולה טסלה את רעיון מכונת הזמן.

רבים מספור חושבים שמכונת זמן יכולה רק להזיק לאנושות  בכך שהיא פוגמת במהלכי ההיסטוריה והדברים שמתחוללים בה, שלמרות שחלקם ארועים אכזריים ומפלצתיים, נוכחותם בה הכרחית.

אילו הייתה אפשרות ליצור מכונת זמן שתשפיע רק על עברינו ולא על מהלכי ההיסטוריה כולה, מה היינו משנים בעבר שלנו?

לרבים מאיתנו ישנם דברים להצטער עליהם, דברים שגורמים לנו להתבייש בהם, להתחרט עליהם ואף גורמים לנו לרצות לשנותם בכל מחיר. בפרוייקט שלי בחרתי להציג דברים כלליים המאחדים בין כולנו;  דברים שקורים לכל אחד מאיתנו בתקופה מסויימת של החיים ומצויים בשפע בחברה הסובבת אותנו.  מה הם אותם הדברים שאנו כה מתחרטים עליהם ושואפים לשנות בחיינו?

הפרוייקט מוצג בתור מייצב, שכולל חדר המהווה חלק ממכונת זמן. בתוך מכונת הזמן ישנו שולחן עליו אלבום תמונות בו מוצגות 'חרטות'

של אנשים בתור תמונות בשחור ולבן, תחתן זכרונות מהעבר אותם האנשים רוצים לשנות. הזכרונות והמקרים ברובם בדיוניים אך חלקם אמיתיים וקשורים למצולמים עצמם בדרך זו או אחרת.

ברוב התמונות לא ניראים פניהם של המוצגים כסממן לבושה וחרטה ועל מנת לא להצביע על פנים ספציפיות כחלק מהרעיון שדברים מסוג אלו קורים לכולם.

החלטתי להציג את העבודה דווקא בתור מייצב שאפשר להיכנס לתוכו ולגעת בפריטים בו בכדי ליצור מעין מגע פיזי ולא רק ריגשי ונפשי עם הסיפורים. אפשר לשבת מול השולחן ולדפדף בין זכרונותיהם הכואבים של האנשים וכך להפוך לחלק מהם ולהרגיש את הערך, המהות והמטען הרגישי שהם מעבירים. התמונות באלבום עוזרות להמחיש את הזכרונות וליצור קשר ויזואלי עם הטקסטים הכתובים.

את הרעיון של מכונת הזמן בחרתי להציג בעבודה כאמצעי בעזרתו אפשר כביכול "למחוק" את הזכרונות והמקרים האלו מדפיי ההיסטוריה האישית שלנו, וכך לשנות את חיינו לטובה.

אל אף אי קיומה של מכונת זמן המאפשרת לנו לנוע אחורה ולשנות משהו, תמיד קיים בנו הצורך והרצון להשיב לנו את יקירינו או לבנות את חיינו אחרת – צורך שמתבטא לעיתים בחרטה על כך שאין בכוחותינו לממש את מה שאנחנו  הכי רוצים בו, אלא בעזרת נס או קסם.

 "מכונת הזמן" תתן לנו הצצה בזכרונותיהם של אחרים ואף את ההזדמנות להעריך את שלנו. אילו נביט בחרטות של אחרים, אולי נבחר לשנות משהו בעצמינו כבר עכשיו ולמנוע מעצמינו להתחרט בעתיד.