היא מגישה לי פסטה טריו (פסטה בשלושה צבעים). פסח נגמר ולכן כבר מותר. אני אוכל את האדומים ואת הלבנים. את הירוקים משאיר בצלחת והולך להתקלח.

היא (נכנסת למקלחת וניצבת מולי המסובן): תינוקי, למה לא סיימת לאכול?

אני (ממשיך להסתבן): סיימתי, השארתי רק את הירוקים כי הם עדיין לא בשלים.

היא (משתתקת לרגע): אבל זאת פסטה ולא פרי, תינוקי.

אני: שימי ליד החלון, בשמש, שיבשילו.

היא (תוקעת את ידיה במותניה): אליפל ברנשטיין! צא מהמקלחת וסיים את האוכל!

אני (יושב ליד השולחן ואוכל את הירוקים): לדעתי יש להם טעם מעט בוסרי.

היא (נאנחת): טוב, בפעם הבאה אוציא את הירוקים.

כזאת היא. מתוקה להחריד.

אח"כ חטפתי אותה מהכיסא ובעודה צוחקת וקצת מתכווצת מפחד גבהים, אספתי שתי שמיכות ורצתי לעליית הגג. פרשתי אחת על הרצפה, נשכבתי על גבי ובעודי אוחז בה ומצמיד אותה אלי, ביקשתי שתעשה לי את מה שעשתה אתמול כשצרחתי שהיא משגעת אותי ושאני לא יכול אבל רוצה עוד.

בכל רגע אני מתאהב בה מחדש, וקצת חזק יותר מרגע לפני.