לנדודים ריח של בדידות. אני מכיר את שניהם מעבר, מהווה ואפילו מעתיד. כל מי שנקלע לפאטה-מורגנה ולו פעם אחת בחייו, לא יאמין לנווה מדבר, כי משינחל את האכזבה הצפויה, ילמד ויאכל את שכר השתטותו.

היא: תינוקי, מה אתה רוצה לעשות היום?

אני: סקס.

היא: אבל סקס זה כל מה שעשינו מאז חזרת. אולי תרצה לעשות משהו נוסף?

אני: כן! סקס נוסף!

היא: אתה רוצה שאבשל לך משהו שאתה אוהב?

אני: סקס.

היא: גורוני, בוא נתקשר לבילי ג'יין ונשאל אותה אם היא מכירה מקום כלשהו בעיר אליו כדאי לצאת.

אני: נוכל לעשות שם סקס?

היא (נאנחת): אנחנו לא יכולים לעשות רק סקס, אנחנו חייבים לגוון.

אני: חייבים לגוון סקס!

היא צוחקת, שופכת נשיקות לוהטות כמו גחלים על פניי, מניחה את ידה על המצח ומיישרת את הקמטים שנחרשו בין קפלים של מחשובתיי. עוצמת את שמורות עיניי ומרפרפת בכריות אצבעותיה על הריסים. היא לוחשת באוזני מילים רכות וחותמת אותן בהבטחה שלעולם לא תעזוב. היא יודעת שלא בסקס מדובר, אלא בקרבה. שאני מכור אליה ולה, וחייב למלא את המצברים אחרי ההיעדרות. אני רוצה המון סקס בלי להפסיק. בידיים, בנשימה, במבט, בזוויות שפתיים מהול בחיוך, בזוויות עיניים בורקות באגמי דמעות, בזיכרון מימים בהם לא הייתה. אני רוצה אותו עכשיו, מחר ובדיעבד.

טומן את פניי בשערה ומסניף את ניחוח התותים. אני גומר, אנג'ל – לוחש – בבקשה, תגמרי אתי.

יש בה את כל מה שאין בי. יש בה את כל מה שאני עורג אליו. אני מסטול מאושר ואהבה. כן, תגמרי אתי אנג'ל, בעודי מביט בך בעיניים ריקות כמו רסיסי זכוכית שבורה ויודע, זוכר ומבין, שכשאני עוזב אותי, את אני ולא רק את.