הראש שלי בעננים
וקצת קשה לי לחשוב כמו שצריך
קשה לי לכתוב, ובקושי יוצא לי משפטים.
המחברת שלי נהיית ריקה מתוכן
רק כמה שירבוטים פה ושם כשמשעמם לי.
אני לא אוהבת את המצב הזה,
אני לא אוהבת לא לדבר עם המחברת שלי.
"מוזר לי"
ככה אמרת לי.
זה לא יוצא לי מהראש,
כי כ"כ התעסקתי באיך אני מרגישה עם זה
ששכחתי אותך איפשהו מאחורה.
אני מצטערת.
אבל יאמר להגנתי שאתה הוא היוזם.
אני לא אגיד שהתגעגעתי ולא אגיד שלא
רק אשתוק הרבה ואבהה בך הרבה.
בעיניים הכחולות האלו שהעניקו לי כ"כ הרבה אז
ועכשיו חסרות ברק לחלוטין.
אני לא חושבת שזה דיכאון
וגם לא שום סוג של אושר
רק איפשהו באמצע, בין האדמה לעננים
אני רק יודעת שזה באמצע כי אני לא מצליחה לדרוך על האדמה
ולא מצליחה לגעת בעננים.
יש לי הכל
אבל בעצם אין לי כלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
