ביסלי

תוהה לעצמי אם אני מונע מעצמי דברים בגלל המחשבות מה יגידו עליי, מה יחשבו, מה יאמרו האנשים שאיתי. 

בוודאות, הייתי חי את החיים אחרת אם לא ההורים שלי. הייתי בוחר בחירות יותר נועזות.

הייתי נוסע לשנת שליחות.

הייתי מאריך את התואר בלי חשש (מה שגם ככה קורה אבל אני מנסה לתרץ להורים שלי בתירוצים שונים, לרכך את הקרקע).

הייתי עושה תפקיד בבני עקיבא.

ועוד דברים אולי.

והשאלה אם אני גם מונע מעצמי דברים בגלל החברים. בגלל הסביבה. 

היה לי חלום מסויים (חלום שחולמים בלילה) ובחרתי שלא לעלות לבמה, למרות שמאוד רציתי. כי חששתי שחבר שלי בקהל יראה את זה.

ויחשוב מה שיחשוב. שאני לא דוס מספיק. וכמה שהמוסד הזה קלקל אותי. (אגב, משהו שלא נכון בכלל).

ואם כן - אז מה עושים עם זה?

מתחילים לרסס את העולם בגרפיטי עם השם שלי?

עושים כל מה שחלמתי אי פעם בלי לחשוב מה יחשבו?

"תעשי(ה), רק מה שאת(ה) אוהב(ת), רק מה שאת(ה) חושב(ת), שיהיה לך טוב..."