אנחנו לא הולכים למלחמה כי אנחנו נהנים מזה. כי אנחנו לא.
לא קיים בנו הרצון לתקוף, להכניע, לשלוט.
אנחנו לא שמחים לעזוב את הכל באמצע החיים וללכת למילואים בשביל להשביע את היצר הגברי מצ'ואיסטי שלנו. כדי למלא את הצורך בתחושת שלטון.
אנחנו כן שמחים על הזכות לשמור על העם שלנו. על המשפחות שלנו.
אנחנו כן שמחים להגן על עמנו וארצנו, ולהילחם ברוע.
****
בשבועיים האחרונים יצא לי גם לדבר עם אשה אחת באוטובוס וגם עם אמא שלי על המצב הבטחוני. שתיהן אמרו לי ש "אנחנו לא רוצים שאף חייל ייהרג". אז מה? אני רוצה שייהרגו? ממש לא. למען האמת, סביר יותר שאני אהיה זה שאהרג מבין כל השלישייה הזו. אבל ככה זה מלחמות. אף אחד לא רוצה מלחמות. אבל מלחמות לפעמים מוכרחים להלחם. אף אחד לא שאל אותך אם אתה רוצה להכנס או לא.
****
לא יודע ממש איזה מסר מגובש אני מנסה להעביר פה. פשוט נותן למילים לרוץ.
ה'! תשמור עליהם. שמור עלינו. שמור עליהם.
לילה טוב