לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ביסלי

בתוך כל העולם הגדול והמפחיד, מגיעה גם לי פיסת חיים קטנה, ביס - לי...

כינוי: 

בן: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2014

אבא שלי סוחר סמים.


לדוסים, לפחות לחלקם, יש פטיש רציני לעלוני שבת. כל שבת בבית הכנסת ישנה תחרות מי יצליח לשים את ידיו על העלונים הנחשקים. המסודרים מצליחים להשיג את השווים שבהם -"עולם קטן" תמיד מגיע בכמות שקטנה ממספר בתי האב המתפללים בבית הכנסת, ונחשב לעלון הכי מבוקש. אחריו מבוקשים גם "מצב הרוח" הידוע לשמצה (בעיניי), וגילוי דעת. יש כאלה שמצליחים עוד לפני התפילה להשיג עלון שבת, וככה יש להם מה לעשות בזמן התפילה, כשהחזן מאריך יתר על המידה. ואולי גם אם לא. 


 


אבא שלי הוא סוג של גבאי בית הכנסת. סוג של - כי לא ברור מה בדיוק התפקיד שלו, אבל ללא ספק הוא אחת הדמויות המובילות בהובלת בית הכנסת. אפשר לספר הרבה על בית הכנסת שבו אנו מתפללים, ועל מיזוג המניינים שחל לאחרונה, ועל המרוויחים והמפסידים מהמהלך, אבל אני עייף וזה לא העניין.


מכל מקום, בבית הכנסת שלנו ישנם חמישה גבאים ולכל גבאי תפקיד ייחודי משלו. ובכן, התפקיד של אבא שלי הוא להיות סוחר הסמים. קרי מחלק עלוני השבת.


 


אבא שלי דואג להשיג בערך את כל עלוני השבת הקיימים בשוק (וקיימים ממש ממש לא מעט כאלו). ביום חמישי כבר מתחיל המירוץ. הוא הולך לפה ולשם ולשם ולשם ולפה ולכאן ולשם. בכל מקום הוא מקבל עלון אחר. מסמילנסקי הוא אוסף את עלון חב"ד ומחנות החשמל את "פנינים", ומדפוס תשובה את העלון של הרבנית ימימה, ואת עלון גמלאים עובדי צה"ל (אכן WTF). ואז, ביום שישי, בשעות הצהריים (תמיד בדיוק כשאני בא לעשות ספונג'ה בסלון או לערוך שולחן שבת) אבא מפזר את כל עלוני השבת על השולחן הגדול שבסלון ומתחיל לערום ערימות ערימות. לכל אחד ואחד בבית כנסת מכין ערימה של עלוני שבת, כמו שהוא אוהב. זה אוהב את העלונ-תונים, עלונים שהם יותר עיתונים מעלון שבת. וזה אוהב את הדף הצהוב, וזה את הדף עם החידות. 


 


ואז מגיע ערב שבת. וכל אחד מקבל חבילה מיוחדת שהוכנה במיוחד לו. ולפעמים באים לאבא שלי כמה צעירים חרדים ומבקשים עלון כזה או אחר, "מטעמים", למשל, תופס לכאלה עם ילדים. או לכאלה שנתקעו על הגיל הזה. או לכאלה שרוצים לחזור לגיל הזה. הם מבקשים בלחש, ובלי שיראו. ויש כאלה שאבא שלי נותן להם בסבר פנים, ויש כאלה שעושה להם קונץ,  אבל בסוף תמיד נותן. 


 


והתחושה שלי לפעמים היא שיש פה איזה אוצר שמנסים להסתיר מעין הכל. והכל כל כך חשאי וסודי. כאילו יש פה סמים.


אז אולי באמת יש פה סמים. סמים קלים. מכורים. סמים של דוסים.


 


ואני עייף וכותב זוועה.


זמן לעזוב את המחשב, לסגור את ספר הפיזיקה, להתפלל ערבית, ללמוד שני פרקי משנה לעילוי נשמת החייל


ולישון.


לילה טוב.

נכתב על ידי , 17/8/2014 23:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



4,320
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללוקוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לוקוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)