ביסלי

החיים ממשיכים וכל הזמן ישנן מטלות שצריך לעמוד בהם, הגשות שצריך להגיש, הספקים שצריך להספיק.

השבוע היה חופש יום שני, אבל אני החלטתי להתחיל אותו כבר מיום ראשון, והחלטתי לחוג את רובו בטכניון ולציין את הנס הגדול ע"י פתרון תרגילים בחד"ו, מרוכבות וכימיה פיזיקלית. 

ביום ראשון היה לאח שלי יומולדת 40. הכנתי שני סרטונים לכבוד המאורע -

אחד של האחיינים, שלא הוזמנו לחגיגה, ובגלל שאח שלי כל כך אוהב אותם ומסתדר איתם - הוחלט להכין סרטון שלהם מחזיקים שלטים עם מילות השיר "מתנות קטנות". הייתה זו חתיכת סיפור לגייס את כל האחים (או יותר נכון את האחיות והגיסות) לסיפור. דווקא בצד שני הלך חלק וכולם שיתפו פעולה ושלחו תמונות ישר (בצד השני - קרי האחיינים של אשתו של אחי). אבל אצלנו במשפחה לקח זמן, ואנשים התמהמהו, ושלחו תמונות הכי סטנדרטיות שבעולם. משהו עבר על המשפחה הזו. פעם היינו זורמים וכיפיים. היום אנחנו עצלים ומרירים. בכל אופן, אחת המשפחות לא שלחה לי תמונות. עד הרגע האחרון קיוויתי שישלחו, ונדנדתי וחפרתי. אבל לא שלחו. גיסתי שאלה אותי אם לבקש מהאחיינים שלה לצלם תמונות ואמרתי לה שלא, שאני סומך על בני אותה משפחה שיצלמו (והאמת שגם לא רציתי ש-90% מהמצגת יהיו של אחיינים מהצד השני.. ודווקא אלו שאח שלי פינק כל השנים ולקח אותם לסרטים ובילה אותם - דווקא הם לא יופיעו). בסוף התמונות לא נשלחו לי ונאלצתי להשלים ברבע שעה עם אחיינית אחת את כל התמונות החסרות. 

הסרטון השני היה סרטון עם השיר "לאבא שלי יש סולם" עם מילים חדשות שאשתו של אחי המציאה. ברקע היו תמונות שלו שמתאימות למילים. וגם הקלטתי את עצמי שר את השיר והפכתי את הצליל לקול של תינוק, כאילו הילד התינוק שלו שר את זה.

הכנו גם משחק פיצוחים עם חידות על אחי.

הביצוע היה נחמד. לא הייתה הפתעה, כי אחי הגיע לפני כולם ולפני הזמן שבו תוכנן שיגיע. לקח זמן עד שסידרו את המקרן, אבל בסוף הכל בא על מקומו בשלום וכולם נהנו. 

היה אוכל מצ'צ'ו בנתניה שהוזמן, והיה מאוד טעים. והאמת שהכי טעים קוסקוס ומפרום במקום כל מיני דברים אחרים שלא משביעים... (לא אותי, בכל אופן).

**

חנוכה - ויצא שכל יום אכלתי סופגניות ממקום אחר. ואני לא נגד. את הסופגניות הראשונות השנה אכלתי לפני חנוכה, פשוטות עם ריבה, בבית משפחת מאורי. אחר כך אח שלי הביא, לבקשת אבא, סופגנות מ"ביסקטוי" בבני ברק, שזכו מקום ראשון בישראל היום במבחן הטעימות. היו נחמדות, וההורים שלי ממש התלהבו (זה לא אומר שאמא שלי לא חפרה כמה הן משמינות וכמה קלוריות וכו' וכו'). וביום שני תכננתי לקנות "קרמבו סופגניה" במאפיית שני אבל נגמר להם אז אמרתי שלפחות אקנה סופגניות פשוטות. אבל בשני הפשוטות עלו 5 ש"ח אז הלכתי לזיו ואז גיליתי שיש שם "שמו". אז קניתי ב"שמו" סופגנוות (אלו שזכו במקום השני בישראל היום). תאמת לא התלהבתי. לא היה ב"תוכו" של הסופגניה כלום. אז נכון שהיה ציפוי אבל מה זה שווה.. (וקצת אולי מזכיר אנשים שיפים כלפי חוץ אבל בפנים אין תוכן..). ביום שני התקשקרתי במיוחד למאפיית שני ומאורי הקפיץ אותי וקניתי קרמנו סופגניה ועוד כל מיני סופגניות שהיו מאוד מאוד טעימות. 

***

ואז סווטסאפ המשפחתי מישהי כתבה משהו על הסופגניות: "איכס איכס איכס" ואת השם שלי, ואיך שהסופגניות היום מגעילות. ואני התבאסתי כי היא לא הייתה כותבת את זה לאף אחד אחר, וזו כבר לא פעם הראשונה שהיא כותבת משהו מעליב עליי בווטסאפ המשפחתי.

והחלטתי כל מיני החלטות. שאני אכנס לדיאטה ואשקול במשקל טוב. אבל אני עדיין ארשה לעצמי להתפנק בדברים טעימים מדי פעם. אני לא רוצה להגיע למצב שכל דבר שאני מכניס לפה אני חושב על כמה חומיות ייכנס לגוף שלי בעקבות זה. ושכל דבר מתוק הוא איסור מוחלט מבחינתי. ואני אקרא למבצע הדיאטה על זה על שמה של אותה אחת, וזה יהווה מוטיבציה. ואולי גם אהפוך אותה לתמונת הרקע בפלפון, שאזכור...

**

ברכבת - פרסומות עם מספרים שונים. בהתחלה חשבתי שמדובר בקניון או מרכז מסחרי חדש. ואז הבנתי שהכוונה לאיזה פרוייקט ללימוד תנ"ך. והגיע הזמן. כי אנחנו צריכים לחזור לתנ"ך, ולדעתי העם שלנו ייראה טוב יותר כשילמד (ויפנים) את התנ"ך.

** 

טוב, הרכבת הגיעה.

נשתמע בע"ה