Wine is fine but whisky's quicker

וניסיתי להסתדר המון זמן בלי זה וזה עשה לי רע

אז עכשיו יש לי מטרות

ואז הכל בסדר..

להרחיב את הידע שלי במוזיקה

להסתפר

קעקוע

ללבוש טישרט שרואים קצת הבטן בצבע שחור עם סוף של השרוולים בצבע אדום וג'ינס כהה קרוע ולהיראות רוק סטארית רזה

כשכתבתי את זה בתור הכותרת של הבלוג באיזה כיתה.. ט'? לא חשבתי עד כמה זה ישפיע עליי..

באנגלית- ידידים עם הטבות-  זתומרת ידידים שגם מספקים אחד את השני. או משהו כזה..

בעברית- יזיז-  ידיד עם זין. חח סתם

עד כמה זה נוח להישאר במקום הזה של יזיזות?    קצת מזעזע.

אבל אני איש קש, אני עץ עקום.

ואין יותר פחד, אין יותר כלום.

מעכשיו אני חושבת מהלב.. זתומרת מרגישה מהראש. מה?

אבל משהו בסגנון..

אני מצליחה לכתוב פוסט ולהרגיש משהו מהלב.

מעניין למה כל פעם כשרע לי אני חוזרת לעניין הזה של יזיזות- יזיזות זה עדיין להרגיש לבד.

ואז באלי סיגרייה.. ואז באלי איזה כמה שוטים. אבל אני צריכה לקום מחר לבצפר..

אבל עדיין טוב לי.. זתומרת

טוב לי.. הצלחתי להרגיש מהלב.. לא לחשוב מהראש.

לפעמים הייתי רוצה שזה יהיה הפוך אצל בנות ובנים- שבנים יחשבו מהלב והבנות מה.. וג'יינה. שיסבלו קצת.. מגיע להם.

למה אנחנו חייבות להיות כאלה מסובכות ולחשוב על הכל? פאק..

למה אנחנו לא יכולות פשוט להיות עם מישהו ולהנות בלי להרגיש חרא אחר כך עם עצמך?

בכל מקרה.. מעניין איך שלא הצלחתי לחשוב על אף אחד. חחחח איך לא עליתי על זה קודם?

עלק ראיתי במבט שלך בעיניים משהו שראה בתוכי.. ובגללך לא הצלחתי להתנתק מזה.    ממך. להרגיש מישהו אחר.. איזה טימטום.

אבל הריקנות הזאת שתקפה אותי בימים האחרונים וגרמה לי לחתוך את עצמי לגמרי מוסברת כאילו.. איך אפשר לחיות מהראש ולא מהלב?

רק כשהייתי בהופעה הבנתי את זה. הרגשתי סוג של אורגזמה כזאת מהמוזיקה והאנרגיה ומפיטר רות.. ונחנקתי עד כדי כך שלא יכולתי להיות שם.. אבל ידעתי שאני אתחרט על זה אם אני לא אשאר לשמוע את גשם חזק או את איש קש. אז נשארתי עד הסוף..

וחשבתי כמובן עליך.. אם היית מאחוריי לחבק אותי ולנשק אותי ולהרגיש מה זה מגע של אהבה. זה צריך להיות מרגש בטח..

בקיצור.. שוב חשבתי. לא הרגשתי.. אז איך אני מצפה להרגיש אם אני כל הזמן חושבת?

מחר בא לי ללכת לים עם קופסת סיגריות ואייפוד ולשמוע מוניקה סקס שאני יושבת על האבנים. זה מה שאני אעשה.. זה יגרום לי להרגיש עוד קצת..

אבל כל יום אני עושה עוד צעד בלהרגיש. ואני מתחילה להרגיש..

אני בת מזל שיש לי את כל זה.. האפשרות למוזיקה, לחופש שלי, לבריאות הנפשית שלי, לזמן שלי, לזה שאני מוקפת באנשים שאני אוהבת..

ולא כלואה בתוכך. איך יכולתי לקנא בכלל? חח

אני יודעת שטוב לי.. ואני רק משתפרת.

וכל פעם שאני נזכרת שמחר אני לא הולכת לליידי דייויס אלא לאנקורי.. לוקחת אוטובוס לתל אביב ולשבת בכיתה ולדבר ולהשתתף ולהתעניין, ולראות אנשים חדשים..

סוף סוף אני כבר לא כלואה מאחורי המשקפיים המבקרות האלה שהתרגלתי כבר ללבוש אפילו על עצמי.. כל כך טוב לי.

איכס, מי צריך אותך בכלל? אל תיגע בי יותר בחיים.. לא מגיע לך להנות מהגוף שלי.

מגיע למישהו להנות מהלב שלי.

ואתה כזה חצוף.. מנסה לחזור לקשר היזיזות המטומטם וההרסני הזה בזמן ש.. בזמן שאני כבר התחלתי להרגיש מהלב.. ולא מהראש.

אתה בסך הכל לא מניאק.. אתה רק בן 17 חרמן שההורמונים שלו עומדים להתפוצץ מכל הטסטוסטרון (היום הלכתי לטסט ואז אכלתי טוסט ואז הלכתי לרון) ואין מה לעשות.. לי יש ציצים. אז כאילו, אין לי מה להאשים אותך. חח אידיוט. תתבגר כבר..

בעצם אני אתבגר. אני התבגרתי. השתנתי וחוויתי הרבה.. ועכשיו אני לעצמי. לא חוזרת לדיאטות וכל החרא הזה.. יופי לי ששקלתי בכיתה ט' 47.. עכשיו אני נראית אישה. מרגישה אישה.. מקבלת מחזור כמו שאישה אמורה לקבל. אני מניחה שהקטע של רזון וכל החרא הזה תמיד ישאר לי בראש ולא יעבור יום בלי שאני אבדוק אם עברתי את ה800 קלוריות כי זה הרגל של שנתיים כבר.. אבל אולי זה תמיד יזכיר לי לא להיכנס לזה שוב.

אני נכנסת לעצמי. וזה מרגיש כל כך טוב.

p.s: את תמיד אצלי בלב.. גם אם זה לא נראה ככה. אני מעריכה אותך מאוד ואוהבת אותך.. ומאוד הייתי רוצה להציל אותך. אבל התרחקנו כל כך שאני לא יודעת אם אפשר לפצות על המרחק. אבל שתדעי.. את תמיד החברה הכי טובה שלי בלב. מאז כיתה ו'.. BFF