לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Wine is fine but whisky's quicker



יום הולדת שמחAvatarכינוי:  Barr;;

בת: 32




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

3/2012

הכי כואב להגיד זה להתראות


זה מרגיש כאילו אף פעם לא נדבר יותר..


וזה מרגיש כאילו לקחו לי חתיכה מהלב.. וזה כל כך כואב!


כואב לי עלייך, בגלל שאני צריכה לשאת את האשמה על זה שנפרדתי ממך


אבל כואב לי גם עלינו, כואב לי על מה שכבר לא נהיה..


איך מתרגלים לחיות בלעדייך? למה אני כל כך רוצה לשנוא אותך?


ובאותו זמן כואב לי להגיד את זה.. איך אפשר לשנוא אותך?


ואם אני יודעת שזה לטובה.. איך יכול להיות שזה עדיין כל כך כואב?


 



i'm so hollow

 


 


goodbye xx

נכתב על ידי Barr;; , 14/3/2012 02:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Lezins ב-14/3/2012 02:56
 



לאהבה הישנה שלי


למה אנחנו ממשיכים לעשות את זה אחד לשני?

אתה עסוק בלעשות כל דבר בשביל לפגוע בי ואני עסוקה בלעשות כל דבר בשביל להצליח לשנוא אותך.

אנחנו ממשיכים לפגוע אחד בשני בזמן ששנינו רוצים רק להירפא כבר מהכאב לב הזה. חציתי את הלב שלנו לשניים, והפצעים עדיין לא הגלידו לגמרי..

כל יום מחדש אני מדחיקה ושוכחת, ככה אני רגילה. ככה זה הכי קל.

אבל אחר כך המוח שלי מתחיל להשתולל ולעשות צורות ולפתח חיים משל עצמו ואז אני חוזרת לנקודת ההתחלה שזה אומר להודות בהכל. ואז יש בום ענק בלב שלי, אבל זה גם סוג של הקלה. סוף סןף להרגיש את עצמי, זה טוב. איך לא חשבתי על זה קודם?

אתה ממשיך להתנהג כמוך- תלותי, נתמך ובעיקר פוגע. אתה מנסה לחזור בכל דרך לחיים שלי, גם אם זה במחיר של לפגוע בי, וכאן האנוכיות נכנסת. איך אתה יכול?

אני ממשיכה בחיים שלי, כי זה מה שאנשים אמורים לעשות. להמשיך ללכת על 2 רגליים לבד, לא להתלות על אחרים שיוליכו אותך. אבל אני לא מנסה לפגוע בך. ואתה כן, וזה ההבדל בינינו. שאני רוצה שיהיה לך טוב בלעדיי, ואתה לא רוצה שיהיה לי טוב בלעדייך. ואולי זה אומר שאף פעם לא באמת אהבת אותי...

אני כל כך כועסת עלייך וכל כך פגועה ממך ואני בכל זאת לא מצליחה לשנוא אותך. אני רגילה לפרצוף שלך. אני רגילה למגע שלך. אני רגילה אלייך אצלי בחיים. אבל אתה כבר לא פה, ואתה כבר לא אצלי בחיים.

ואנחנו צריכים להשלים עם זה. אתה בעיקר צריך להשלים עם זה. אתה גם צריך להתבגר, כי אתה לא מתנהג כמו גבר בן 22, אתה מתנהג כמו ילד בן 6 וזה כל כך מאכזב.

אתה מנסה להכאיב לי בזה שאתה יוצא לדייטים ויוצא עם בנות ביומולדת שלי ודואג לתעד את זה בפייסבוק, ואני ממשיכה לספוג את זה וזה לא ממש פוגע בי. או שכן, ואני פשוט מדחיקה כהרגלי. אני לא יודעת כבר מה נכון ומה לא. ואני כבר לא יודעת מי אתה, מה הבנאדם שנהפכת אליו.

איך יכול להיות שלפני חודשיים רצית לעשות לי טוב ודקה אחר כך אתה רק רוצה לעשות לי רע?

מגיע לי יותר טוב מזה, אני לא שק אגרוף של אף אחד, בעיקר לא שלך.. ומגיע לי גבר שיתנהג כמו גבר.

אני המשכתי הלאה, והבנתי שאני כן שווה. ואם היית יודע את כמות ההצעות שיש לי היית מתחרפן, ואם היית יודע שהייתי עם מישהו אחר מאז היית משתגע, אבל לי יש את הדיגניטי לא לתת לך לדעת. זה ההבדל בינינו.

וזה מרגיש כאילו שכשהיה לי טוב איתך זה היה לפני יותר מדי זמן... ובגלל זה אני כותבת לך, לאהבה הישנה שלי.

נכתב על ידי Barr;; , 9/3/2012 21:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





17,236
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBarr;; אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Barr;; ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)