Wine is fine but whisky's quicker

היי אבא,

זה נראה כאילו בשנתיים האחרונות זאת הדרך היחידה שלנו לתקשר. כשאתה בא לארץ אתה לא באמת פה, אנחנו נבוכים מדי בשביל להסתכל אחד לשני בעיניים. כשאתה בניו יורק אנחנו לא באמת מדברים. יכול להיות שאני התחלתי את הניתוק הזה.. יכול מאוד להיות.

אבל זה כאילו שיש פיל ענק בחדר שאנחנו לא מדברים עליו משהו כבר 6 שנים או יותר..

6 שנים אתה גר בניו יורק ועושה חיים ומתפתח ופורח ועובד קשה ובונה את עצמך.. ואני מקווה שטוב לך באמת מבפנים. כי אף פעם לא אמרת לי אם באמת טוב לך שם.

אבל כדאי מאוד שטוב לך שם אחרת זה לא שווה כלום, זה לא שווה את הקשר שהיה לנו ואיבדנו.

אני מתגעגעת אליך. לא בקטע שאני מתגעגעת אליך ובא לי לראות אותך כבר. כי כל פעם שאני רואה אותך זה יותר ויותר מכאיב. כל פעם מחדש מתנפצת לי האשליה שאולי תחזור להיות האבא שהיית. הדברים שאני אומרת לך פה אולי יכאיבו לך ואולי זה לא בא לך בתקופה טובה או נוחה, אבל כבר 6 שנים אני שומרת את הדברים האלה בבטן כי אתה בתקופה לא נוחה, ואני לא יכולה להשאיר את זה בבטן יותר.

ביום שעזבת את הארץ זה היה הפעם האחרונה שהרגשתי את האבא האמיתי שלי. בניו יורק אתה אדם עצמאי, חי כמו רווק, לא איש משפחה.. וזה לגיטימי. אבל יש לך בת שרגילה וצריכה את אבא שלה האמיתי. אני לא יודעת מה חשבת לעצמך שחשבת שזה פשוט יהיה בסדר ושאני אסתדר בלעדייך. כי אני לא. אני לא מסתדרת בלעדייך. כואב לי ואני מתגעגעת אליך. אני כותבת עכשיו לאבא שהיה לי פעם, לא לאבא שיש לי היום. כי היום זה לא מרגיש ככה. אני מחפשת את המקום הזה אצלך בבפנים, אולי אני אצליח להגיע אליו.

אני לא יכולה להמשיך להיות איתך בקשר ככה שאתה לא מתנהג כמו אבא שלי. אני כבר לא זוכרת איך זה להרגיש שיש לי אבא שומר ומחבק. אבא שאכפת לו ואבא שמתעניין.

אנחנו התרחקנו כל כך, לא רק במרחק הפיזי, אלא גם במרחק הנפשי.

אתה רוצה לבוא לגיוס שלי כי זה נקודת ציון בחיים שלי שאתה לא רוצה לחשוב שפספסת, אבל מה זה משנה אם תבוא או לא? בשביל שיהיה לי עוד יותר קשה להפרד בבקום? בשביל שתעלה תמונות לפייסבוק או תראה לחברים שלך שהבת של מתגייסת? אבל הבת שלך מתגייסת.. ואתה לא פה. ואתה לא היית פה כל הנקודות ציון בחיים שלי ב6 שנים האחרונות. לא היית פה כשהמשפחה שלי התפרקה, לא היית פה כשעליתי לליידי דייויס, לא היית פה כשהיה לי קשה וכואב, לא היית פה בשביל לצחוק ולשמוח איתי. אבל זה חלק מהעניין שעזבת. אבל מה קרה לאבא שלי? איפה הוא היום?

אני לא רוצה שתספר לי שאתה לוקח את אל וסקאי ולוקה מהבצפר כי אותי לא לקחת מהבצפר כבר שנים! או שהכנת להם צהריים כשהם חוזרים מהבצפר.. כי לי לא הכנת צהריים!

ואני לא רוצה שתספר לי על הבעיות שיש לאל עם בנים, כי איך זה הגיוני שאתה יודע מה עובר עליה ועליי לא? למה אכפת לך מה עובר עליהם יותר ממה שאכפת לך ממני?

אני לא מבינה למה אתה חושב שאני בסדר בלעדייך... אני לא בסדר. יש לי חור ענק ואני לא מצליחה למלא אותו כבר כל כך הרבה זמן.. וניסיתי אבא, אני נשבעת שניסיתי! ניסיתי להפסיק להתגעגע אליך, להפסיק לאהוב אותך, להפסיק לנסות לחפש את המקום שלך בחיים שלי אבל אני לא מצליחה! ניסיתי לעשות את זה כדי שיהיה לך טוב בניו יורק ושתוכל להתפתח שם בלי שאני אפריע לך אבל זה רק ריחק אותנו עוד יותר..

אני לא מספיק טובה בשביל שתשמור איתי על קשר? בשביל שתדע מה עובר עליי? אני לא מספיק טובה בשביל שתמשיך להיות אבא שלי? אתה לא יכול להביא ילדה לעולם ואחרי 12 שנה פשוט להעלם ולהפסיק להיות אבא שלה..

אז נכון אתה משלם עליי כסף והרבה, אבל כל זה לא שווה כלום אם אני לא מרגישה שיש לי אבא. אתה יודע כמה אני צריכה חיבוק של אבא? שיהיה לי אבא שידאג למתי אני חוזרת?

אני לא יכולה לבוא לניו יורק כי אני לא יכולה לראות אותך יותר בתור יריב, שהוא לא מתנהג כמו אבא שלי.

אנחנו היינו האבא והבת עם הקשר הכי מדהים שהיה לכולם סביבנו. אף פעם לא קראו לי ילדה של אמא, כי הייתי גם ילדה של אבא. היית מדבר איתי על הכל והיום אתה לא יודע עליי כלום.

אני לא בסדר בלעדייך! כל כך הרבה זמן ניסיתי להגיד לעצמי שאני בסדר ושאני לא צריכה אותך בחיים שלי ושכבר התרגלתי אבל זה לא נכון!!!! יש מעליי ענן שחור שפשוט מונע ממני מלהיות שלמה ולשמוח ואני לא מבינה למה אני כל הזמן מנסה לברוח..

למה אני צריכה להחזיק את עצמי יום יום בשביל לשכנע את עצמי ששווה לי להמשיך לחיות. כן, זאת המלחמה היומיומית שלי, להמשיך לרצות לחיות.

ואני לא יודעת למה זה קורה לי, אבל אני יודעת שאתה חסר שלי ואני לא שלמה בלעדייך. אני לא מצפה שתחזור, אני לא רוצה שתחזור.

אני פשוט רוצה שתדע שאני לא בסדר בלעדייך. שלא טוב לי בלעדייך. שלא קל לי בלעדייך. שאתה אבא שלי ושאני אוהבת אותך למרות שניסיתי בכל הכוח לא.

אני רואה את חברות שלי עם אבא שלהם, אפילו שהם רבים, או סתם מתקשרים אליהם לשאול מתי הם חוזרות הבייתה.. ואני מקנאה. וממתי נהיינו ככה? ממתי יריב ובר נהיו כל כך רחוקים? זאת אני, אבא!!! זאת אני!!!

אתה זוכר כמה היינו קרובים???

כואב לי ושורף לי מבפנים אבל כבר התרגלתי להדחיק את הכאב הזה. אבל במקום להגיד לעצמי שאני בסדר בלעדייך ושאני לא באמת מתגעגעת אלייך ולא באמת צריכה אותך, אני פשוט צריכה להודות בזה. אולי ככה זה ישתחרר.

רק רציתי שתדע את זה.

אני לא יודעת אם אני אשלח לך את המכתב הזה כי אני מרגישה די מטומטמת ואני לא יודעת איך נוכל לדבר אחר כך בכלל.. אבל שיהיה.