שברירית

זו הפעם השלישית בה נפתח המסך הזה ואין לי את  הכוח להמשיך להקליד.

המון זמן, אני תוהה אם נשאר כאן משהו..אני כאן זה חשוב ,זה אולי הכי חשוב.

כ4 שנים הוא מלווה אותי, למעשה התווענו האחת לשני בזמן שעברתי בדיקת c.t של הרחם,הם גילו אותו בצורה הכי אקראית שיכולה להיות,

מה הקשר לעזאזל בין בדיקת c.t של הרחם לבית החזה?

הוא התיצב שם בין הראות עקשן לא מתכוון להעלם ולא רק זה ברוב חוצפתו הכפיל את עצמו כמעט.

"זה בסדר",אומר לי הרופא,

"המצב סטטי",ואני שכל כך התעסקתי בלרוץ מרופא לרופא כדי לטפל בכאבים שנגרמו כתוצאה מתאונת הדרכים שקרתה כמעט לפני שנה הייתי שאננה

עד לרגע שחלמתי את החלום ההוא שבו מישהו מנער אותי ומבקש לשים לב לראות ,משהו לא בסדר,ואני ...רואה את עצמי בחלום משתעלת נורא.

החלומות בשנים האחרונות מבשרים לי את הבאות ואני מיחסת להם חשיבות גבוהה.

נסענו לירושלים והפעם לפרופ' שמומחה לבעיות ריאה.

"הגוש הזה,הוא מהסוג שהופך להיות ממאיר במשך השנים ואני ממליץ להוריד אותו בקדם.

בהקדם....תוך שבוע וחצי מצאתי את עצמי על שולחן הניתוחים,לא היה לי זמן לפחד לא היה לי זמן להכין את עצמי פיזית ונפשית , איך אדם יכול ומסוגל להכין

את עצמו לניתוח שבו מנסרים לו את עצם בית החזה כדי להגיע לדבר שהפך להיות מטרד במשך השנים , שגרם להפרעות בשינה..

24.09 מצאתי את עצמי מארגנת את החפצים שלי לתיק גב לא גדול ולא קטן מתעקבת לקנות לעצמי כמה צעיפים צבעוניים כד להסתיר את הצלקת הארוכה 

שאמורה להיות בבית החזה כמעט מהגרון ו עד ל... את האמת לא הוחלט עד לרגע האחרון כמה תהיה ארוכה.

צ'אילאטה גדול ולהדסה עין כרם.

הפסקה קטנה....לוקחת אוויר, עדיין חלשה.

25.09 יום הניתוח,הניתוח ארך בערך כשעתיים , 8 שעות התאוששות בטיפול נימרץ ומסך הייסורים החל.

שבוע וחצי של כאבי תופת בבית החזה ומבית השחי ועד הצוואר, הגוף נכנס לטראומה עקב הכאבים הקשים והשרירים החלו להתפס בזה אחר זה,

שינה של שעה וחצי לוותה בפרוייקט הכריות איך לשים אותם ובאיזו זוית ורק כדי שאוכל לעצום עין ולו רק לשעה וחצי., זה היה בלתי אפשרי זה נוראי.

כשבועיים אחרי הניתוח אשפז אותי הבעל כי כבר לא יכולתי לנשום כי כבר לא יכולתי לשאת את הכאב יותר.

בצילום חזה התגלו נוזלים בריאה הימנית במצב בינוני ועד קשה.

"בעקבות הכאבים לא הגיע חמצן לריאה ולכן הנוזלים", כך אמר הרופא

."צריך לאשפז ,צריך לנקז".

יום למוחורת מצאתי את עצמי צווחת צווחות אימה ורק משום שהזריקה להרדמה חלקית לא כל כך השפיעה עלי , הרגשתי את הצינור מגיע עד לריאה.

"כואבבבבבבבבבבבבבבבבבב , אין לי אוויר!!!!!!!! צווחתי וצווחתי וכאבתייייי.

הם הוציאו את הנקז יום למוחורת ,הם איתרו את הכדורים שיודעים להרגיע אותי ולאחר 5 ימים שחררו אותי הביתה.

מחר הוצאת תפרים ,

שבועות  לא יכולתי לשכב,להתקלח בכוחות עצמי, לנשום ואפילו להתחבק.

הגידול שפיר ותודה לאל שאין צורך בהקרנות כך נתבסרתי בחיוך לפני ששוחררתי הביתה ואני כאן,אני כאן.

3 שבועות של יסורים ,3 שבועות של עינויים,החוויה הנוראית הזו גרמה לי להסתכל על החיים אחרת, גרמה לי לראות את הצדדים היפים והמיוחדים

של המשפחה שלי, גרמה לי לראות אותי עד כמה כוח הסבל שלי הוא נוראי ועד כמה אני ברת מזל,ואפילו שהדמעות היו מנת חלקי המון שנים.

ראש השנה שלי , כפור, וסוכות ראשון השנה היו קשים ביותר השנה אבל נפתחה השבח לאל שנה נקיה .

אני מקווה שהקץ לדמעות,

שנה טובה חג סוכות שמח ו...עשו טובה לעצמכם הניחו לדאגות והביטו על היצירה המופלאה הזו שיצרתם וזכרו שעבורם שווה לסבול ולו רק כדי לראות

אותם פורחים ומתרבים מול עיניכם,זה מה שהחזיק אותי, הם ילדיי שלי והאיש שאיתי.

הייתי כאן ,תשושה מוות.

אבל אני כאן.

רונית.