השבוע עד כה היה מורט עצבים ואין ערובה לכך שהוא אי פעם יגמר, כל יום נמשך ונמתח כמו סירופ מייפל.
בנוסף, אני מגלה שקשה לי לנהל בלוג. בכל פעם שאני נתקפת צורך עז לשתף אלמונים פלונים ברגשותי ומחשבותי לא יוצא לי יותר ממשפט אחד.
אין לי סבלנות לדבר על עצמי, ואולי זה בעצם דבר טוב.
יכולתי לספר על השיחה עם רוני.
ועל פרידה מדוד.
ועל הביקור בירושלים.
ועל טום.. כל כך הרבה יש מה לספר על טום.
הייתי יכולה לספר על הרחוב הסואן שלתוכו בכיתי, נטולת אינטימיות ותקווה.
הייתי יכולה לספר על הסיגריה ההיא שחלקנו על המדרכה ההיא שלא הרגשתי, הרי ריחפנו בין אלפי שמשות וירחים, לא?
הייתי יכולה, אבל לא אעשה את זה.
ערב טוב.
(פח''ם- פוסט חסר משמעות.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מטאפורית