לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומנה של ג'ינג'ית!


על החיים הסטודנטיאליים שלי! על המשפחה שלי וחיות אחרות!!! ובייחוד שחרור קיטור!!!!

כינוי:  מרחפת בין העננים

בת: 39

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יום הולדת עצוב


מחר יש לי יום הולדת!

אין לי מצב רוח לחגוג אותו!

אווף, תמיד כל הדברים הרעים באים ביחד!

כמו שסבתא שלי תמיד אומרת: "צרות באות בצרורות". אני כבר מזמן מיואשת מהכל!!

כפי שכבר כתבתי לא מזמן הלך לו דוד שלי...

 

ביום מותו ניסתי להתמיין לפר"ח חמ"ד. למען האמת נרשמתי מזמן ולא רציתי לבטל כי

כבר ביטלתי לפני כן. לא התקבלתי כמובן! אני בכלל לא מבינה לפעמים למה בכלל נרשמתי?

מה חשבתי לעצמי? אני אף פעם לא עוברת את מבחני הערכה האלה של המנהיגות!

איכשהו קיוותי שהפעם יצא מזה משהו! טיפשה שכמותי.

בעקבות מותו של דוד שלי כמובן שלא הספקתי להתכונן למבחן וקיבלתי 59 (לפחות המרצה הבטיח פקטור :-) ).

מבחן שהייתי בטוחה שהוא 90 לפחות קיבלתי 70 והיום קיבלתי נכשל במבחן לא קשה.

תקופת המבחנים עוד לא הסתיימה ובאופק עוד שני מבחנים שלצערי גם בהם מובטח לי נכשל! אני בדכאון ואין לי כוח ליום הולדת.

גם להורים שלי לא! אז אני גם צריכים להכין הכל.

עוד מעט אני ובעלי יוצאים ניסע להורים ושם בבוקר נלך לקנות מצרכים ואת אחה"צ אני אבלה

במטבח במקום ללמוד למבחנים הבאים! גם היום לא הצלחתי ללמוד חצי יום, בגלל המצב רוח המחורבן!


אתמול היה יום הולדת לאחותי (כן יש לנו הפרש של שנתיים מינוס יומיים, היא צעירה ממני).

קניתי לה מעיל יפייפה, אבל היא לא תהייה היום בבית בשביל לקבל אותו :-(


עשיתי תור למניקור/פדיקור להרים לעצמי את המצב רוח ביום הולדת!


יום הולדת שמח לי,

נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 11/10/2007 16:45   בקטגוריות פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקיץ האחרון שלו איתנו...


לפני כשבוע וחצי הלך לעולמו אדם מאוד חשוב לי!

אדם מאוד קרוב אשר נלחם בכל כוחו בסרטן, אך זה גבר עליו.

דודינו ויקרינו,

אני לא מאמינה שאנחנו לא נראה אותך יותר יושב בינינו בחגים ולא תתקשר אליינו בכל ערב.

לפעמים אני פוחדת לשכוח את הפנים שלך או את הקול שלך.

אתה הייתה החוליה המקשרת במשפחה ועכשיו הלכת והשארת ריק אחריך.

סבתא, מה לומר, היא בוכה המון, היא מתגעגעת.

אבל הכי בעולם מתגעגעת אליך בתך הקטנה והיחידה. היא בוכה הרבה היא נסגרה עכשיו יותר מאי פעם.

הרי אתה הייתה התמיכה היחידה שלה, היית האוזן הקשבת שלה! תמול היא התקשרה ורצתה מס' טלפון

של אחת הדודות שהיה לה יום הולדת היא אמרה לסבתא שאבא תמיד בירך והיא רוצה להיות כמוך ולהמשיך

במעשיך. סבתא פרצה בבכי ולא יכלה להפסיק מס' שעות.

אמא גם בכתה הרבה, היית האח היחיד הנהדר בשבילה וגם בשבילנו הייתה דוד מצוין. תציד דאגת לכל צרכינו.

אתה זוכר את הטבעת שקנית לי ליום הולדת 20 והנה עוד מס' ימים אני אהייה בת 22 ואני עדיין עונדת אותה.

לפני מס' ימים הסתכלנו (אני ובעלי) את דיסק החתונה שלי ורקדת שם, הייתה כ"כ שמח ומאושר שאחייניתך הבכורה התחתנה.

אנחנו כולך אוהבים אותך!!!

וממש כמו בשיר הלכת בסוף הקיץ.

בן 41 במותך!
נזכור אותך תמיד

 





נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 7/10/2007 11:15   בקטגוריות פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אז נשבות עד אינסוף??


כבר כתבתי את זה פה אבל אני פשוט מעוצבנת על כל העניין הזה.

יש לי כבר בטן מלאה על כל העניין המעיק הזה!!!

דיי כמה אפשר!! מה אתם ילדים קטנים??? נו באמת!!

זה לא טוב ככה לא טוב. אז מה מה טוב? אולי אתם תיהיו ראש הממשלה??? ותנסו אתם לסדר את התקציבים כך שלכולם יספיק???? אז מה אתם רוצים תגידו לי?? שיקחו את הכסף ממשרד הבטחון??? ממשרד הבריאות?? ממשרד הרווחה??

מאיפה??? ואל תגידו לי שזה רק הרושם שעושה הממשלה, כאילו אין כסף! אני מאוד בטוחה שאכן חסרים כספים! וזה לא משנה לאן הם נעלמים (כן אפילו לכיסים של הפולטיקאים שלנו) אבל הוא לא קיים כרגע וזה המצב נתון וצריך להתמודד איתו.

חוץ מזה אולי לא חשבתם אבל אם יעלו את השכר, גם מילגת פר"ח עולה (כי היא מוגדרת כמחצית משכר הלימוד) וגם שאר המילגות יעלו! כך של"עניים" שמקבלים מלגות זה ממש לא ישנה!!!

ולפני שקופצים עליי פה, אני חייבת שגם אני סטודנטית, וגם אני ענייה!!!!

ההורים שלי יחד מרוויחים פחות מחמשת אלפים ש"ח, והכסף הזה אמור להספיק ל-5 נפשות (עכשיו כשעזבתי את הבית החבר של אחותי רב עם ההורים שלו, וכנראה החליט לאמץ את שלנו, רק שהוא לא משלם אגורה על שום חשבון ועל אוכל!) וכמובן לסייע לי ולבעלי! בעלי ואני גם מרוויחים גרושים.

ונניח שזה אכן מוגזם השכר, ורוב תומך וזה, אבל לא ע"י שביתה!!! שביתה זו לא הדרך! אנחנו סטודנטים לא גוף נותן שירות!!!

אז מה שאנחנו שובתים, מי נפגע מכך??? מי??

נו, רק אנחנו!! עוד בתחילת השביתה אחד המרצים ביקש שנשלים את החומר לבד!!!

חוץ מזה, דיי בולט כל השביתה הזו זה משחק פוליטי ועל הגב שלנו, חברי האגודה מנסים להשתחל לפוליטיקה!!!!

 

אל תאמינו להם!!!!

 

 

נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 8/5/2007 08:24   בקטגוריות פסימי, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סרטן מוח ממאיר


לדוד שלי (אח של אמא שלי) גילו סרטן מוח ממאיר. כרגע הוא מאושפז בבית חולים ואנו מצפים לניתוח שיתקיים ביום ראשון ואח"כ יהיו גם הקרנות וטיפול.

לכולנו כל המצב הזה ממש קשה, בייחוד לאור העובדה שסבי ז"ל היה חולה בדיוק באותו הסרטן ונפטר בגיל צעיר יחסית (50+).

המצב קשה בייחוד לבסתא שלי שנאלצת לחוות את העניין על בשרה שוב! 

לי גם מאוד עצובה הבעובדה הזו, כי מדובר בלא סתם דוד רחוק אלא דוד שלי, שמאוד קרוב אליי, שתמיד תמך ותמיד

היה שם כאשר היה בכך צורך. 

בת דודה שלי (הבת שלו) גם כל הזמן בוכה! גם לה כמובן קשה, והיא עוד כה צעירה,רק בת 10, אנחנו לא ממש יודעים להתמודד עם הכאב שלה, ועל זה עוד יותר כואב לי!!


דוד שלי כלל אינו יודע כי יש לו סרטן, למען האמת הוא בכלל לא יודע למה הוא מאושפז.

הוא כל הזמן מתלונן שהכל כואב לו וכמה חבל שהוא לא צעיר וכמה הוא זקן (הוא רק בן 40), ז"א הוא מודע שהוא חולה אבל לא יודע במה. בתחילה הוא חשב שזו רק התמוטטות עצבים כי העניין התגלה אחרי שהתלונן על כאבי ראש עזים, ונפל מספר פעמים, וגם היה שינוי ניכר בהתהנהגות שלו, הוא היה יותר אגרסיבי מבד"כ. עכשיו אנחנו אפילו לא יודעים מה הוא חושב כי הוא נסגר בתוך עצמו, והפסיק לדבר עם כולם. אתמול הוא אמר לאמא שלי שבא לו למות, והוא דיי פאסיבי עכשיו, ובנוסף כפי שכבר הזכרתי הסתגר לתוך עצמו. לפי דעתי אנחנו צריכים לספר לו מה יש לו ומה הולך לקרות עכשיו, כי בגלל זה בא הדיכאון שלו מזה שהוא לא יודע מה יש לו. אבל אמא שלי, דודה שלי וסבתא שלי לא מסכימות! לפי דעתן אם הוא ידע הוא יהיה עוד יותר בידכאון.


בינתיים לפחות אנחנו ננסה לשמור על יותר אופטימיות, לפחות בפניו.

ביום ראשון יהיה ניתוח והכל יהיה בסדר!!

הוא  יבריא! הוא חייב להבריא, אין דרך אחרת!

 

שלכם,

עצובה וכואבת....

 

נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 28/3/2007 21:03   בקטגוריות פסימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
1,072
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרחפת בין העננים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרחפת בין העננים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)