יומנה של ג'ינג'ית!

? האם איי פעם תהיתם כמה זמן אנו מבלים בהמתנה

המתנה בטור לרופא או בהמתנה לאוטובוס, בהמתנה לציון של מבחן

או סתם שמשהו יתן לכם תשובה האם התקבלתם לעבודה או לפרויקט מסויים.

חשבתם בהם כמה זמן מהחיים מתבזבז רק על המתנה?

לא אותה אמונה של אנשים מסויימים לאנשים אחרים הגורמת להם 

ללכת יחד ריגול, לסכן את החיים,

או אותה אמונה באנשים הגורמת לפתוח את הלב אחד בפני השני.

אלא על אמונה רגילה ביותר, כזו שלומדים מגיל צעיר.

"אתה מאמין לי או לא?" שואלים ילדים אחד את השני במשחק.

קשה להבין מה הם לומדים יותר, לזהות את האמת או לשקר? סביר להניח שלשקר.

בילדות הילדים מאמינים לפחות להורים שלהם, רבים איתם, מתווכחים אבל מאמין, רק ברגע שהם

טיפה מתבגרים, הילדים מאבדים את האמונה שלהם בהורים.

כן, כמובן שיש כאלה שמצליחים לשמור עליה, מישהו מחליף את האמונה

בהורים לאמונה באישה אהובה, או ברעיון מסויים או באלוהים, או בכתוב בעיתון.

אך חיי אנשים זו בחירה אחת גדולה "אתה מאמין לי או לא?"

אני יודע את התשובה, את מאמין לי? אני יודע שהיא אוהבת אותך את מאמין לי?

אני מכיר את הדרך הנכונה את מאמין לי? אני יודע שזה לא מסוכן בכלל את מאמין לי?

אני יודע שנבלה מאוד את מאמין לי?

לכל האנשים איתם אנחנו בקשר יש כאילו ציונים על אמינות, למישהו בינוניים, למישהו גבוהים.

אך אין דרך אחרת, לאף אחד אין את הבעלות על אמת טהורה, ואנחנו משתדלים להאמין במידה,

כך שהאמונה באדם מסויים לא תביא לנו אכזבה גדולה.

כל ההיסטוריה שזורה ברצון שלנו לבטח את עצמנו בפני שקרים,

אנחנו החלפנו אמונה בחוקים ומנהגים, אנחנו בנינו מדינות, שאולי איננו סומכים עליהם, אך מאמינים להם.

אנחנו משחקים בדמוקרטיה וחופש בחירה, כי מאמינים שמנהיג יחיד יגנוב את כל המדינה.

אנחנו כורתים ברית נישואים, מחלקים במשפט דברים וילדים, כי אנחנו מפחדים להאמין אפילו

לאדם הקרוב ביותר אלינו.

אנחנו חותמים על דפים אחרי דפים, חותמים על חוזים.

חותמים על הסכמים עם הבחר הכי קרוב לנו ונותנים לו כסף.

אנחנו הבאנו זן חדש של אנשים שלא מאמין לאף אחד ולשום דבר.

אנחנו ביטחנו את עצמינו באמונה באנשים, השארנו אותה לילדים,

השארנו אותה בעבר, כאשר האמנו באלוהים, העם האמין למלך,

אישה האמינה לבעלה, חבר האמין לחברו..

אתה מאמין לי או לא?