לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומנה של ג'ינג'ית!


על החיים הסטודנטיאליים שלי! על המשפחה שלי וחיות אחרות!!! ובייחוד שחרור קיטור!!!!

כינוי:  מרחפת בין העננים

בת: 39

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

לגעת בעננים...


 
כשהיא הייתה ילדה קטנה היא אהבה לשבת ליד החלון ולהסתכל על הגשם.
היא אהבה את הטיפות הגדולות שכאילו נעצרות רגע באויר וניתזות בחוזקה למדרכה, מעבירות אליה את כל הרעננות שלהן.
ואחר כך היו שלוליות...
היא יצאה עם חברים וחברות והם היו משתוללים וקופצים עד אינסוף.
וגם הקשת בענן...
כל כך זוהרת ויפה, נדמה היה שהנה היא פה מעבר לכביש ואפשר להגיע אליה ולעלות עד לעננים ולגעת בהם.
 
היא הלכה ברחוב ושוב חשבה על קשת בענן,שלא ראתה כבר מזמן.טיפות גדולות של גשם טיפטפו על המטריה שלה, היא הסתכלה מתחת לרגליים מפחדת לדרוך בשלולית.
היא לא הייתה רגועה:כשלונות קטנים בחיי היום-יום ועצב שקט.
היא עצרה ושוב שמה לב כיצד הטיפות עוצרות לרגע באויר וממשיכות לדרכן.
כמה אנחנו עוצרים ושמים לב לפרטים הקטנים האלה של החיים, לאנשים שסביבנו שממש כמו הטיפות ממהרים לדרכם.
היא סגרה את המטריה והסתכלה לשמיים. הרגשה מוזרה...
כאילו רק עכשיו התעוררה. עיניים פקוחות לרווחה ניסו לתפוס כמה שיותר מידע, מכוניות חולפות, אנשים ממהרים ונופים שמסביב..
כאילו אבן נגולה מעל ליבה, ונדמה היה לה שהנה עוד מעט אמא תקרא לה לחזור הבייתה... אבל אף אחד ללא קרא ורק הגשם לחש לה:"תהייה מאושרת, את ראית יותר מאחרים"
והרגשה של אושר מוזר...
צעד ראשון בלי להתסכל מתחת לרגליים, שלולית ראשונה. מה זה שם? קשת בענן? והנה הקצה שלה. השמיים.
 
החיים מעניקים לנו כל כך הרבה ניסים קטנים צריך רק לדעת לפקוח עיניים!
נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 21/10/2007 14:01   בקטגוריות אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום הולדת עצוב


מחר יש לי יום הולדת!

אין לי מצב רוח לחגוג אותו!

אווף, תמיד כל הדברים הרעים באים ביחד!

כמו שסבתא שלי תמיד אומרת: "צרות באות בצרורות". אני כבר מזמן מיואשת מהכל!!

כפי שכבר כתבתי לא מזמן הלך לו דוד שלי...

 

ביום מותו ניסתי להתמיין לפר"ח חמ"ד. למען האמת נרשמתי מזמן ולא רציתי לבטל כי

כבר ביטלתי לפני כן. לא התקבלתי כמובן! אני בכלל לא מבינה לפעמים למה בכלל נרשמתי?

מה חשבתי לעצמי? אני אף פעם לא עוברת את מבחני הערכה האלה של המנהיגות!

איכשהו קיוותי שהפעם יצא מזה משהו! טיפשה שכמותי.

בעקבות מותו של דוד שלי כמובן שלא הספקתי להתכונן למבחן וקיבלתי 59 (לפחות המרצה הבטיח פקטור :-) ).

מבחן שהייתי בטוחה שהוא 90 לפחות קיבלתי 70 והיום קיבלתי נכשל במבחן לא קשה.

תקופת המבחנים עוד לא הסתיימה ובאופק עוד שני מבחנים שלצערי גם בהם מובטח לי נכשל! אני בדכאון ואין לי כוח ליום הולדת.

גם להורים שלי לא! אז אני גם צריכים להכין הכל.

עוד מעט אני ובעלי יוצאים ניסע להורים ושם בבוקר נלך לקנות מצרכים ואת אחה"צ אני אבלה

במטבח במקום ללמוד למבחנים הבאים! גם היום לא הצלחתי ללמוד חצי יום, בגלל המצב רוח המחורבן!


אתמול היה יום הולדת לאחותי (כן יש לנו הפרש של שנתיים מינוס יומיים, היא צעירה ממני).

קניתי לה מעיל יפייפה, אבל היא לא תהייה היום בבית בשביל לקבל אותו :-(


עשיתי תור למניקור/פדיקור להרים לעצמי את המצב רוח ביום הולדת!


יום הולדת שמח לי,

נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 11/10/2007 16:45   בקטגוריות פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקיץ האחרון שלו איתנו...


לפני כשבוע וחצי הלך לעולמו אדם מאוד חשוב לי!

אדם מאוד קרוב אשר נלחם בכל כוחו בסרטן, אך זה גבר עליו.

דודינו ויקרינו,

אני לא מאמינה שאנחנו לא נראה אותך יותר יושב בינינו בחגים ולא תתקשר אליינו בכל ערב.

לפעמים אני פוחדת לשכוח את הפנים שלך או את הקול שלך.

אתה הייתה החוליה המקשרת במשפחה ועכשיו הלכת והשארת ריק אחריך.

סבתא, מה לומר, היא בוכה המון, היא מתגעגעת.

אבל הכי בעולם מתגעגעת אליך בתך הקטנה והיחידה. היא בוכה הרבה היא נסגרה עכשיו יותר מאי פעם.

הרי אתה הייתה התמיכה היחידה שלה, היית האוזן הקשבת שלה! תמול היא התקשרה ורצתה מס' טלפון

של אחת הדודות שהיה לה יום הולדת היא אמרה לסבתא שאבא תמיד בירך והיא רוצה להיות כמוך ולהמשיך

במעשיך. סבתא פרצה בבכי ולא יכלה להפסיק מס' שעות.

אמא גם בכתה הרבה, היית האח היחיד הנהדר בשבילה וגם בשבילנו הייתה דוד מצוין. תציד דאגת לכל צרכינו.

אתה זוכר את הטבעת שקנית לי ליום הולדת 20 והנה עוד מס' ימים אני אהייה בת 22 ואני עדיין עונדת אותה.

לפני מס' ימים הסתכלנו (אני ובעלי) את דיסק החתונה שלי ורקדת שם, הייתה כ"כ שמח ומאושר שאחייניתך הבכורה התחתנה.

אנחנו כולך אוהבים אותך!!!

וממש כמו בשיר הלכת בסוף הקיץ.

בן 41 במותך!
נזכור אותך תמיד

 





נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 7/10/2007 11:15   בקטגוריות פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,072
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרחפת בין העננים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרחפת בין העננים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)