כן, זה בעצם מה שאנחנו מנסים לעשות פה בחיפה.
בין אזעקה לאזעקה אני מנסה ללמוד, אמנם בטכניון אין כרגע מבחנים או הגשות של תרגילים ועבודות,
אך מתי שהוא יהייה מבחן, או נצטרך להגיש את העבודות, אז אני מנסה ללמוד.
אמנם זה ממש קשה, כל פעם שאני מתחילה להתרכז נשמעת אזעקה אז יורדים למקלט, ועולים חזרה.
אני מתיישבת שוב לילמוד, אבל קשה לחזור ועד שאני מצליחה לעשות משהו שוב צפירה.
היום בצהרים הייתה הצפירה מס' דקות אחרי הנפילות, אני אפילו הספקתי לקום מהשולחן לפתוח רדיו
ולחזור לילמוד, אפילו כתבתי.
אין לנו אפשרות לברוח לאנשהו, הקרובים הכי קרובים גרים בקריות וכרמיאל- אין ממש הבדל היכן להיות.
דוד שלי הביא את בת דודה שלי (בת 9) לקריות (להורים שלי, וסבתא שלי שגרים בקריות),
כי חשבו ששם שקט, ואמנם שם שקט יותר, אך היא מפחדת מאוד מכל רעש.
ביום שהביאו אותה (יום חמישי), סבתא אמרה שהיא ממש רעדה מרוב פחד, אצלינו היא נרגעה, ואז כשהכל התחיל שוב,
היא כבר פחות פחדה. ההורים שלה רצו להחזיר אותה, אבל היא לא רוצה, היא מפחדת לחזור לכרמיאל, אך בקריות
לא מפחדת. נראה לי שאמא שלי (דודה שלה) אמרה לה שכאן לא יקרה כלום, עוד אז כשלא ירו, והיא מאמינה.
אמא שלי בכלל לא מפחדת,היא אפילו לא יורדת למקלט רו חדר מוגן. היא טוענת כי אין מה לפחד,לא יגיעו אליה,
וגם הם גרים בקומה ראשונה, וגם כואבים לה הרגליים וכ'ו....
האנשים היחידים שיורדים שם למקלטים זו סבתא שלי, בת דודה שלי, אבא שלי, ואם אחותי לא בבסיס אז גם היא.
אני התחלתי לפחד מכל טריקת דלת, בגלל האיחור של הצפירות. חוששת שזו רקטה נפלה. לפעמים נדמה לי
שאני שומעת התחלה של צפירה. בבניין שלנו כמעט אף אחד לא נשאר. בתוך בניין של 6 קומות, סך- הכל
נשארו 5 משפחות. אתמול היה יותר, אבל הם ברחו.
אנחנו גם ניסינו אתמול לנסוע לאילת, אבל לא היו מקומות פנויים בכלל, או מחירים מפחידים.
חשבנו לנסוע לדודה של בעלי בירושלים, אבל ירדנו מהר מהרעיון, כי ישם שם כבר קרובים מצפת. כך שאחנו נשארים פה!!!
מה גם שאין לנו עם מי להשאיר את הארנבת שלנו.
טוב, אני אחזור לנסות לילמוד!!!
שהכל יגמר כבר!!! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
) כמו בסמסטר הקודם!!!