ניצבת לפני פרק חדש לגמרי בחיים שלי..עוד לא מספיקה לסגור את הפרק הקודם...

הכל קרה לי ככ מהר...כל התיכון כל הדברים שעשיתי בתיכון...הכל רץ לי. דבר אחד קורה, לא מספיק להסתיים ואחריו הדבר השני והשלישי רביעי וכך הלאה...בעקבות כך אני מוצאת את עצמי מסיימת בגאווה רבה את 12 שנות הלימוד שלי, וכבר עוד שבועיים חיילת בצבא ההגנה לישראל בתפקיד משקית ת"ש.עוד נשארה לי בגרות אחת. אפילו עוד לא סיימתי וכבר צריך להכין רשימה לצבא..מישהו מוכן לרגע לעצור את השעון? רק לרגע. לרגעאחד שאספיק לעכל את מה שקורה לי?

המעבר הכל כך מהיר הזה בין התקופות הוא כל כך חד..חוץ מזה שעוברים ממסגרת בית ספרית למערכת צבאית מלאת חוקים ונהלים המעבר כרוך בעוד הרבה דברים אחרים..לעזוב את הבית אל מערכת לא מוכרת בעליל, לעזוב את החברים ואת החבר..נכון, חוזרים אליהם באהבה כל סופשבוע..מכירים אנשים חדשים בצבא..אבל המעמד הזה שהייתי בו כל כך הרבה פעמים..המעמד הזה בבקום שחייל טרי נכנס לצהל..כן כן אני מכירה את התהליך היטב. רק שאף פעם זו לא הייתה אני.

איך לקבל את זה? בתור חוויה? בתור משהו משמעותי? בתור תקופה שמקווים שתעבור מהר? בתור מסגרת שיכולה ללמד אותי על עוד ערכים למדינה ולחברה? בתור מסגרת שלא פעם עושה דברים לא הגיונים מכעיסים ולא צודקים? איך להסתכל על המערכת שאני אוטוטו עומדת להיכנס אליה, כשחולצת בית הספר האחרונה שלבשתי עוד לא הספיקה לעבור כביסה?

טוב אני מניחה שאף אחד לא יוכל לעצור לי את הזמן, שאף אחד לא יוכל לעבור את זה בשבילי..את העזיבה הפתאומית הזו של החיים שאני מכירה לטובת שגרת חיים זרה ומנוכרת..(לפחות בהתחלה). רק נותר לי לאחל לעצמי לעבור את זה בהצלחה בלי הרבה קושי ובכי ועם הרבה חברים חדשים..

בהצלחה?

הזמן שלך
היהודים
מילים ולחן:תום פטרובר

איך תאמרי לו ילדה
אמרת אין לאן ללכת
הוא לא ידע
ואת כמו הרוח שותקת

והזמן שלך
אם רק תתני לו הוא יברח
והזמן שלך
אם רק תגעי ישאר איתך

אם זה הזמן שלך
המעגל אליו נקשרת לקראתך מונח
אם זה הזמן שלך
אז כשתלכי הדלת תיפתח
ולא הוא לא ישכח

תבטחי בו ילדה
ונשארת בגפו נתמכת
הוא בשלך
ואת באותו הקצב

והזמן שלך...