אז מה, ככה, אחרי שנתיים, נפרדנו?

ככה זה..? כאילו מעולם לא היית קיים? כאילו מעולם לא היית אהבתי הראשונה?

אבל הכל בכאילו.

הלב שלי עדיין שלך. ייקח לו זמן להשתחרר משם. אני חושבת שאנחנו הדוגמה הכי טובה לכך שאהבה זה לא תמיד מספיק..

תתן לו ללכת, ללב שלי. תתן לו לחזור למקום שלו.אצלי.

אולי המקום שלו כבר דיי מאובק וייקח לו קצת זמן להתרגל

אחרי הכל הוא לא ביקר שם שנתיים..

אני בטוחה שאחרי שהוא יחזור למקום שלו הוא יאמר לי איך להמשיך הלאה

כי כרגע אני מרגישה חלולה לגמרי וכמעט חסרת תכלית.אבודה לגמרי בתוך חור שחור בלי אור

מחפשת את הדרך לצאת ועדיין, אין לי שום מושג איפה היציאה.

אני יודעת שזה לא טוב לטבוע ברגש הזה ואני נזהרת שלא

אבל נראה כאילו הראש שלי מסרב לעלות למעלה..

איך מוחקים מהחיים זכרונות מדהימים של שנתיים שלמות?

את הפעם ההיא שנישקת אותי פעם ראשונה, את הפעם ההיא שהלכנו לים בלילה ושמענו ניקלבק כל דרך

את התקופה לפני הגיוס לצבא שרצינו להספיק כל דבר אפשרי..זוכר? את הלונה פארק ואת תל אביב ואת הארוחות בוקר...

ואת ימי ההולדת ואת התאריכים שציינו..את הלילות שנרדמנו בהם חבוקים אחת בתוך הזרועות של השני..

את הים את הפיקניקים וסתם ימים בהם נפגשנו ודיברנו על החיים...

כל אלה ישארו בגדר זיכרון ולא יחזרו אליי יותר..

אז תגיד לי, איך ממשיכים מפה הלאה? איך מרימים את הראש וממשכים לתפקד?

איך לעזאזל עושים את זה?

אני לא זוכרת ולא יודעת מה זה בלעדייך

מגיל 15 וחצי אני יחד איתך בכל מצב. ברגעי משבר שמחה ודאגה..

אני לא יודעת איך לחוות את הרגעים האלו לבד. אני פשוט לא יודעת.

ייקח לי זמן ללמוד..אבל בשביל ללמוד אני צריכה להמשיך הלאה..

וזה כמו מעגל קסמים כזה שאין לא יציאה.הכל קשור אחד בתוך השני ולכל שאלה אין פתרון.

אני חושבת שאני מתחילה לעכל עם כל דקה שעוברת שאתה כבר לא לצידי יותר

שאתה כבר לא החבר הכי טוב שלי יותר. זה שהייתי מספרת לו כל שטות וכל סוד כמוס ביותר שלי

שאתה כבר לא האהבה שלי..האהבה הענקית הזאת שהיה נדמה שאין לה כל גבול

שאתה כבר לא שם בשבילי..אתה תמשיך הלאה ותהיה את כל הדברים האלה למישהי אחרת.כבר לא לי.

ואני בטוחה שגם אני ... אבל שום דבר לא יהיה דומה לך, לאהבה הראשונה שלי שאין דומה לה.

אי מקווה שנוכל להתגבר על זה..ושלא אפגע בך יותר..אני אוהבת אות.אבל שנינו כבר הבנו שזה לא מספיק..

ענבל