מצב רוח דיי מוזר בזמן האחרון.
אני לא רגועה כל כך..
לחוצה כל הזמן ומרגישה כאילו אין לי מושג מה עושים עכשיו.
חוסר ידע\מושג זה הכי נורא שיש.
אני תקועה בין שני עולמות, כל הזמן בתחושה שאני בוגדת בעולם השני.
באלי שמחה תמידית.
או לפחות סיבות לשמוח.
משהו שעבורו יהיה לי שווה לקום בבוקר.
אני רוצה להצליח במשהו,להיות בעלת כישרון מסוים...
לעמוד באתגר שהצבתי עבורי.
אני מוותרת כל כך בקלות.
נמאס!
למה אין איזה משקה קסמים שהופך הכל לקל הרבה יותר?
הרי בכל מקרה אני אמות מתישהו..לא כדאי שלפחות החיים שאני חיה יעברו בטוב או בניצול מסוים?
הרי אני בעולם בשביל סיבה מסוימת..והאמת,
שאני כבר מתחילה לחשוב שאין שום סיבה לקיומי.
זה נשמע דכאוני או צומי במקצת, אבל זו באמת האמת.
מן תחושת ריקנות כזאת של שוב
ושוב
ושוב
אותו דבר..
כל יום.
בלי ריגוש
חידוש
שינוי מסוים.
מישהו שם למעלה אוהב לראות דברים מסתבכים.
בקרוב חורף.
בלאכס.
כל הקור הזה.
לא לצאת החוצה.
ואם כבר יוצאים זה עם מאתיים שכבות וכולם נראים כמו איזה דובים גדולים.
נו,לפחות זה מכסה את שכבות השומן.
החגים עברו עם כמובן לחצים ודמעות כמו כל חג.
אבל עם משפחתיות בסופו של דבר.
שזה נחמד.
רק חבל, שהייתי צריכה להתלבט איפה אני אעשה השנה את החג ולגרום לאחד ההורים אומללות
מיותרת.
זאת לא אשמתי שהם דפוקים!
הלחץ העצום שעובר עליי נובע מהעובדה שאני פשוט סובלת נטל של הורים גרושים לא באשמתי.
ושלכל אחד יש חיים חדשים פתאום.
כאילו שכחו אותי פתאום.
כל כך לא טבעי לי..
אפרופו חגים.
שנה טובה שתהיה לכולם והמון סליחה מכל אותם האנשים שנפגעו ממני השנה.
השתחררתי קצת אתמול והיום.
נזכרתי למה אני חברה שלהן כבר 10 שנים.
הקשיבו לי מזיינת את השכל ועוד עזרו בטירוף.
אני אוהבת אותן כל כך.
קצת דברים שמחים לשם שינוי!
החתונה של אח של סיגל הייתה בת זונה!!חח
היה כל כך כיף..
שתינו ורקדנו המון.
היה כל כך כיף.
אוהבת אתכם כל כך.
גם ברגעים קשים.
במיוחד ברגעים שקשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
