גם לאנשים מוזרים יש בלוג

רעיון נחמד שנזכרתי בו עכשיו

כשהיינו בצפון אני ואחותי ועוד אחות הן הביאו איתן מלא עיתונים של לאישה(אונד אשכרה מישהו קורא את זה)

יש שם מדור שנקרא המכתב שלא נכתב

עכשיו,אני לא חושב שצחקתי כל כך הרבה מאז אותו יום,ישבנו אני ושתי אחיותי,שלושה אנשים תאטרלים במיוחד,קצת פסיכים ובעיקר ציניים ופשוט קראנו את המכתבים בכל מיני גרסאות,גרסאת הפאקצה גרסאת הזקנה ומאוחר יותר גם הצגנו את זה כולל משחק הזוי לחלוטין של פלאשבקים ומה קרה מחוץ למכתב ומה האישה עשתה כשהיא כתבה את זה.

הרעיון שלקחתי משם זה פשוט לכתוב מכתב שכנראה לעולם לא אכתוב באמת ושמעולם לא אשלח

עדיף לא להזכיר שמות ופשוט לכתוב מכתב למישהו שאתה יודע שביום רגיל אתה לא תכתוב אותו.

אז אני אתחיל עכשיו.

קרוב אבל רחוק

כבר כמה זמן שאני מרגיש שזה שונה,שמשהו קרה לנו

אני מנסה לחשוב אם עשיתי משהו רע,מנסה לחפש אבל לא מוצא

אני מרגיש לפעמים שזאת הבחירה שלך שזה יהיה ככה,ובחירה של אחרים אני לא יכול לשנות.

לפעמים אני יושב לי וחושב על כל מה שעברנו,על כל הדברים הטובים והרעים שעברנו יחד,אם בעצם היה זמן של יחד

מיום ליום אני מתחיל לחשוב שכל זה לא היה אמיתי,שהכל היה מזוייף.

הזמן שאמרת שאכפת לך,הכל היה שקר ובעצם מעולם לא היה אכפת לך ממני.

אני מקווה שאני טועה ושאולי זה רק זמני,שזה יעבור ואת בסך הכל צריכה זמן לעצמך.

אני לא יכול להגיד שאני לא חושב עלייך,כי אני כן.

אני לא יכול להגיד שאת כבר לא חשובה לי,כי את כן.

אני לא יכול להגיד שאני מקווה שתחזרי ליהיות חלק מרכזי בחיים שלי,כמו שהיית כי אני בהחלט מקווה שזה יחזור

אבל אם זה צריך להגמר אז לי אין מה לעשות.

אם מישהו יכול לשנות את זה זאת את,לא אני.

אני ניסיתי,אני אולי מנסה יותר מידי,משקיע יותר מידי שבעצם אין סיבה להשקיע כי זה לא דו צדדי,וליחסים טובים חייבים שזה יהיה דו צדדי.

אני לא זוכר שפגעתי בך ואני מקווה שאני זוכר נכון,ואני רוצה שתדעי שגם אם פגעתי בך זה לעולם לא יהיה בכוונה,כי אחרת לא הייתי חושב עלייך כל היום,וזה לא היה מפריע לי כל כך.

אז עכשיו הכדור בידיים שלך,את יכולה לזרוק אותו ולפגוע בי חזק וכואב או לתת לנו לשמר אותו יחד

המכתב הוא לך.

שתזכרי.