תמונה אחת שווה אלף מילים

אני אוהבת אותך, אוהבת אותך, אוהבת, אוהבת!!!!

כולנו עוברים תקופה לא קלה, כולנו בדאגה מה קורה איתך.

איך אתה מרגיש, כולנו רוצים שתחלים כבר.

ביום שישי היה ערב השנה החדשה ודווקא אז המצב שלך לא היה טוב.

לא יכולת לנשום, כל דבר שנתנו לא עזר.

לא רציתי שתראה שבכיתי, אז יצאתי..

התיישבתי על הסלעים קרוב קרוב לים, לריח הטוב ולרחש הגלים שהתנפצו

כל כך קרוב אלי, אפילו קצת הרטיבו לי את הפנים.

התפללתי, אף פעם לא התפללתי לא ככה. שתרגיש יותר טוב, שתעבור את זה כבר.

עברו 12 יום מההשתלה, והמצב רק מחמיר, אני פוחדת אני כל כך מפחדת

מהגרוע מכל. אני רוצה כבר שתהיה בבית. שתרגיש את הבית.

שיפסיקו להעמיס עליך את כל התרופות והנוזלים שיורידו לאט לאט.

באותו לילה המצב קצת השתפר נשארתי קרוב אליך, לא עצמתי עין,

מקשיבה לכל נשימה שלך. שומעת אותך נאנח מהכאב.

מתפללת כל הלילה למשהו הזה שם, שאמא אף פעם לא האמינה.

פתאום זה לא נראה לי כל כך מוזר, כי לא הרגשתי שדברתי לעצמי

הייתה מן תחושה שאולי מישהו באמת מקשיב לי.

התחלנו שנה חדשה ובכל שנה יש את הבקשות, ההבטחות לשנה הקרובה.

אני רוצה שתבטיח לי שאתה תהיה בסדר, שתתחזק, שתבריא, שתחזור להיות האבא שלי.

גם לך קשה להיות תלותי, אבל אתה כל החיים רק עזרת לי, תורי לעזור לך.

אבא יקר שלי, אני אוהבת אותך כל כך.

אני עכשיו יוצאת, בדרך אליך. תמשיך להלחם בזה.

אנחנו ננצח!!!