תמונה אחת שווה אלף מילים

קצת קשה לנסות ולתאר את מה שאני רוצה להעביר.

את התחושות את הרגשות השמחה העצב הכעס.

רגע, איך בכלל אני חושבת על טיול ועל לבלות כשעוד לא נגמרה השנה...

ואז תמיד יש את המחשבה הראשונה.

מה אבא היה אומר לי.

החלטנו אני ושירי על תאילנד. אני חושבת שיותר אני רציתי ושכנעתי את שירי

בעיקר בעזרת הנופים.

שירי עוד הייתה בצבא ואני בשיא העבודה. וכבר אז התחלנו לתכנן איפה ומה..

הצבא נגמר הפסיכו' התחיל והזמן רץ לו וכבר הגיע ה5.8   הלילה נוסעים לשדה תעופה.

אני ושירי מתרגשות וכדי לסגור הכל עם הסוכנת שירי מתקשרת אליה ומה מתברר

שאנחנו שתי בלונדיות ובכלל הטיסה למחרת, רק אנחנו יכולות להתבלבל בתאריך נסיעה!!!!

אני חושבת שצחקנו על זה כל כך הרבה גם שם.. "הרווחנו עוד יום בארץ", או שלא.

בצפון היה מדהים נופים שעוצרים נשימה. פשוט עוצרים הכל ומסתכלים, אומרים תודה שאפשר לראות את זה.

שבוע שלם היינו במקומות שנשארנו בהם פעורי פה.

לבלות ידענו זה רק באיים.

האיים-

מדהים מדהים מדהים.

בהתחלה לא היה אפשר להשתזף בגלל כמויות הגשם העצומות שיש שם(אולי שעתיים ביום יש רגיעה...)

אז פה עושים טיול שם מסתכלים ברחובות ובלילה שותים ושותים.. מה עוד יש לעשות...

אני ושירי אמרנו לעצמנו איך אפשר לא להשתזף ולכן החלטנו לעזוב לאיים אחרים בתקווה שהשמש תגיע גם לשם.

ואז חטפתי את המכה...

ברחובות היו כל כך הרבה מזכרות שרציתי לקנות רק לו, רק לאבא שאח"כ בארץ אני והוא נצחק מהם.

ורגע לקנות להביא לבית עלמין? להשאיר בבית? לא יחשבו שאני מפגרת??? כאילו מה תתעוררי מהחלום שאת חולמת.

שם כבר התחלנו לתפוס שמש ושמש ובלילה שתיה מתברר לא תמיד עושה טוב.

לילה אחד של יותר מדי שתיה לצערי או בעצם לשמחתי? השתכרתי ממש...

לא יכולתי לעמוד על הרגלים, ומישהו שניגש אלי ניסה להתחיל ולא היה לי את הכוח להגיד לא.

איכשהו זזתי והוא גם הלך כנראה לנסות להשכיב משהי אחרת..

ואני חפשתי את שירי שרקדה עם עידן...(חחחח רגע אז הוא לא הומו, אה?)

מה הייתי עושה בלי שירי...

הכל התחיל לצאת.. והכוונה לדמעות.. מזל שזה היה חול והים היה מאחורי...

לשכב על החול ולבכות. לבכות לאבא.

על הגעגוע, על זה שאני מצטערת, על הזכרונות מהבית חולים, על כך שלא נדנדתי יותר לרופאים.

על זה שאני יודעת שהיו פאשלות, על זה שאני שותקת על הפאשלות ועל זה שאני מצטערת שאני חוגגת

בזמן שאני אמרוה להיות באבל.

ואז הכל יצא.. הכל השתחרר.

שירי לידי עוזרת לי, דואגת לי. התחושה שאני עם אדם שבאמת מכיר אותי (מגיל 6!!!) ובאמת אוהב אותי

ולא זונח אותי ברגע כזה מגעיל שעוזרת לי לחזור למלון ובבוקר עם האנג אובר היא דואגת שלא יהיה יותר מדי רעש

(של מוסיקה מהטלויזיה).

ושיחה עם אחותי עזרה לי, וחיזקה אותי שזה בסדר שאני נהנת

אחרת אבא...

הוא היה כועס...

אבא,

עוד מעט שנה אני לא יודעת איך מהר עברה לי השנה בלעדיך...

לפני רגע היינו עוד בבית חולים ודברנו וניסית להעיף אותי מהחדר...

אבא שלי, אני כל כך אוהבת אותך.

אין יום שאתה לא במחשבות שלי אם זה להסתכל בתמונה שלנו

או אם זה לחשוב מה אתה היית עושה עכשיו.

אני מתגעגעת.

אני אוהבת.

תמיד שלך

סיון