עצמאית בשטח

"יותר מאוחר, כשתבדקי את המצלמות שפזורות לך בבית, תוכלי לראות איזה טיול עשית כאן" הוא אומר ומגיח מהמטבח עם 2 כוסות אחרונות של היין שהביא ואשר שתינו תוך כדי, ואני אומרת שאני לא צריכה מצלמות בשביל להבין מה קרה כאן. "אין סנטימטר מרובע בדירה הזו שלא עשיתי בו את זה, ואין רגע שאני לא יודעת בדיוק איפה אני נמצאת גם אם העיניים שלי עצומות". אנחנו יושבים על הספה אחרי מקלחת ואני מקווה שזה שהוא השעין אותי על המקרר הפתוח, מה שהיה טוב באותו רגע (היזענו בטירוף), לא יתנקם בי למחרת (אתעורר מקוררת). טרם גיבשתי דעה לגבי הקטע שלו לכסות לי את העיניים איך שהוא מגיע, כי מצד אחד הוא כל כך יפה שכל רגע של עצימת עיניים במחיצתו זה בזבוז, אבל מצד שני ההנאה איתו שווה הכל. לידו אני דווקא מרגישה בסדר, בניגוד לתחושת הכיעור העצמי שתוקפת אותי במחיצת אנשים יפים, ומאוחר בלילה, כשהוא פונה ללכת ואני נשענת בעייפות על הדלת הפתוחה, הוא מסתובב פתאום, והעיניים שלו מחייכות כשהוא מעביר את קצוות אצבעותיו על השיער שלי ואומר "את ניראת כ"כ יפה".

לא אמרתי שאני עוזבת??