עצמאית בשטח

רק אחרי שהכנסתי את המצרכים למקרר, בדקתי את צרור הניירת שהונפק עבורי בקופה וראיתי שמגיע לי פריט מתנה – בוטנים קלויים 300 ג"ר שמחירם המלא הנו 9.99 ש"ח. מחד, לא נראה לי שווה הליכה חזרה לסופר בחום הזה ובצפיפות של 5.5 ישראלים מיוזעים למ"ר מדרכה. מאידך – פעם ראשונה בחיים שלי שאני מקבלת פריט מתנה, ואיך אוכל להעליבו בסירוב? מה שגם שהוא עלול לספר לשאר הפריטים-במתנה החברים שלו והם יחרימו אותי לעד, מה שיהווה למעשה את המשך המצב הנוכחי (או כמו שאומרים אצלנו במקצוע "חלופת עסקים כרגיל"). אז הלכתי. בכניסה שמול האוזן עמוס כרגיל, אז בלית ברירה נכנסתי דרך "קסטרו". פעם זו היתה הכניסה הקבועה שלי (אין תור), אבל רגשי האשם על השימוש בחנות כשביל מעבר בלבד עשו את שלהם, וחדלתי. אפרופו קסטרו: אני לא אוהבת את הבגדים שלהם, אבל יש לי המון פריטים משם ואפילו מוצלחים (למעשה, הפריט היחיד שלא חרשתי עליו עד תום היא שמלת "מרילין מונרו" שחורה, וגם זה רק בגלל שאני מתביישת לצאת מהבית בלי חזיה). אין לי הסבר לכך.

בקיצור, אני נכנסת, ובגלל שלא נעים לי לחצות את החנות בקו ישר לתוך הסנטר אני נעמדת לרגע ליד קולב שמלות ועושה את עצמי מדפדפת. על מנת לעשות סיפור-ארוך-קצר אומר שחזרתי הביתה עם 1 שקית בוטן-קלוי-300-ג"ר + 1 שמלה בתוך שקית אדומה (100 ש"ח בסופעונה. יתרון: מתאימה לעבודה. חסרון: אם אני מעלה 10 גר' היא כבר לא עולה עלי). רציתי לשים תמונה אבל מהאתר שלהם אי אפשר להוריד, ושלי מטפטפת על החבל. אולי מחר.

עבודה

שבוע קשה. מעבר לעומס וכמה אנשים שעיצבנו אותי במיוחד (תמיד יש כאלה שמעצבנים אותי, אלא שהשבוע נשבר שיא), היו גם פקקים לא ברורים בציר ירושלים-ת"א, כך שבימים שני-שלישי הגעתי אחרי 20:00 הביתה מרוטה מהרגיל. באחד הבקרים הייתי בדיון מזעזע בבית המשפט המחוזי כנציגת הלשכה. הכי הצחיק אותי שהעו"דינים כינו אחד את השניה "חברי" ו"חברתי" ואז הפליגו בתיאור העמית המקצועי הטוען מולם כאדם טיפש, לא מבין כלום, מעוור את עיני השופט בשקרים וכאלה. חוץ מזה שניהם היו לא-רהוטים ברמה מביכה (בעיני), מה שגרם לי להצטמצם במקומי בבושה ולחשוב שאני הייתי עושה עבודת ייצוג הרבה יותר טובה למרות שיש לי ממוצע בגרות 6 וגירדתי את ה- 600 מלמטה בפסיכומטרי. דניאל, היועה"מ של הלשכה (שזה מכבר הפך בעל כורחו לעו"ד הצמוד שלי, ושבאופן כללי אני מתה עליו), שאל אותי למחרת מה דעתי על העו"ד שייצגה את המשרד הממשלתי ואני אמרתי שהיא בחורה מאוד חמודה אבל עו"ד גרועה, לעומת העו"ד של הצד השני שהוא סתם אהבל מושלם, שלא לדבר על השופט ש 99% מתשומת לבו בדיון היתה נתונה לשגיאות הכתיב של הקלדנית. דניאל הסכים איתי.

חיים

כרגע אין. אולי פעם יהיו.

עניינים שהשתיקה יפה להם

עזרא החליט להפיל עלי בבת אחת את כל הסטיות שלו. כתגובה עשיתי עליו כישוף ולא עמד לו. J

רוני, לעומתו, החליט להפיל עלי את החבר שלו אורי. לא ממש רציתי אבל הוא כ"כ טחן לי את המוח שהסכמתי רק בשביל שיעזוב אותי בשקט. טעות. ומה הכי הורס אותי? שאנשים בכלל לא מודעים לזה שהם זיון גרוע. כאילו, הלו?? הבנאדם בוגר של אחת הפקולטות הכי יוקרתיות בארץ ועדיין לא קולט מה קורה מתחת לאף שלו. (נראה לי שיש לי איזה קטע מפגר של להתרשם מראש לטובה מבוגרי פקולטות יוקרתיות, בטח בגלל שתמיד ידעתי שאני לא אתקבל לשם). מה שכן, רוני עצמו (12 שנות לימוד בלבד) היה חמוד מהרגיל, ועכשיו אני רק צריכה לוודא שהוא לא מתכוון להפוך את זה להרגל קבע (להביא חבר. לא להיות חמוד).

כספים

אני עדיין בלי כרטיס אשראי. משלמת במזומן כמו אחרון הערסים.

מיצי

מחרבן בבית חופשי, חצי עיוור וקצת חירש. לא כיף להזדקן, לא כיף לנקות את הבית כל יום.

משקל

חזרתי ל 52. נראה לי שבגלל שעצבנו אותי נורא השבוע בעבודה.

יושבת לעבוד. שבת שלום.