עצמאית בשטח

ב 5 דקות ובלי להניד עפעף הוא סידר את הסורק שאף אחד אחר, כולל התמיכה של לקסמרק, לא הצליחו לחבר למחשב שלי, ואח"כ לימד אותי להעביר את הטלפון הנייד למצב של שקט כדי שלא אצטרך לכבות אותו, מה שפוגע, לדבריו, באיפוס של השעון (איזה שדרוג זה, עכשיו אני מסתמסת חופשי בישיבות). הוא גם הראה לי איך להוריד סרטים (עד כה ראיתי את "סרט לבן" ו"פרשס"), וכשהתעוררתי באמצע הלילה (סיוטים מהפריצה) עזב את הלימודים שלו ובא לשבת לידי עד שארדם. ואני? אני לימדתי אותו להכין חביתה בלי שמן בטפלון (נדלק על זה חבל"ז), ונתתי לו חופן עצות בענייני דיומא, אבל גולת הכותרת היתה שבסיטואציה מסוימת אמרתי לו ליישר את הרגלים, והוא נעץ בי מבט מחויך ואמר "מה-זה? את מלמדת אותי להזדיין??"

ברור.

"את מוטרדת ממשהו. מה קרה?"

"נראה לי שאנחנו דופקים לשכנה מלמטה על הראש. לא נעים."

"אני לא מאמין שבזמן שאנחנו מזדיינים את חושבת על השכנה מלמטה!!"

כזו אני. מתחשבת בזולת.

"אני יודע שאת לא מחזיקה ממני בגלל שאני צעיר ממך בהרבה, אבל אני מרגיש כאילו את בתזוג שלי לכל דבר, ושאני צריך לדאוג לך" הוא אומר כשהעיניים הכחולות שלו נמצאות 5 ס"מ משלי, ומנשק אותי חזק על הלחי. "את המותק שלי ואני אוהב אותך."

בשבוע הבא הוא יביא כבל ויחבר את המחשב לטלויזיה, כדי שאפשר יהיה לראות בה את הסרטים. השאלה היא כמה זמן אחרי זה אני צריכה לחכות כדי לחתוך ממנו.

ועוד שאלה: מישהו שמע פעם על דאנטה ו/או על הקומדיה האלוהית? (לענות לפני שבודקים בגוגל!!!)