עצמאית בשטח

וְלֹא כְּמוֹ בֶּעָבָר וְלֹא כְּמוֹ שֶׁדֻּבַּר
הַכֹּל עוֹמֵד לֹא זָז.
עֶצֶב, גֶּשֶׁם, אַהֲבָה, לֹא מְשַׁנִּים דָּבָר
מַשֶּׁהוּ מֵת, מַשֶּׁהוּ נִגְמַר.

(החברים של נטאשה)

היום בצהרים דויד ואני הוכחנו יכולות ניווט עלובות במיוחד, עת בדרכנו דרומה טעינו בכל פנייה אפשרית (ממתי רח' הקישון הפך בנקודה מסוימת לחד סטרי לכיוון צפון??). כדי לא לשבור את המסורת הקפדנו להסתבך גם בחזרה לכיוון צפון, וקינחנו במבצע מתיש של גרירת מזגן-נייד במעלה 2 קומות (ואל תשאלו מה פתאום אנחנו גוררים מזגן נייד באמצע החורף. סיפור ארוך). כשחזרתי מהסיבוב עם מיצי מצאתי שיחה-שלא-נענתה + סמס מינוקא, שהתנצל על אי הטיפול בנושא המזגן הנ"ל ("אל תכעסי, נורא כואב לי הגב") וציין לטובה את הלינק ליו-טיוב שצולם השבוע בנסיבות מקצועיות - "היה טוב לראות אותך מאושרת". ואני חשבתי על הילד הזה (שאפילו דויד בעלי מצא לנכון להעיר בעדינות על רכותו בשנים) שאוהב אותי עד אין-קץ ומחכה בסבלנות שגם אני אוהב אותו. זה לא יקרה.  

צהרי שבת. קפה עלמה, יפו.

לכל המודאגים מרמת התזונה: גם זה קורה לפעמים.

חורף 2012 ייזכר כחורף הקשה מזה שנים, עת אני תקועה בדירה שאני שונאת, רועדת מקור, מתקשה לקום מהמיטה בבוקר ובעלת פתיל קצר במיוחד בכל הקשור לענייני עבודה. אני רוצה שיגיע האביב, עם ריחות הפריחה והאויר החמים, ואני אוציא את הראש מהשיריון ואתחיל מחדש במקום אחר. טוב יותר. 

עוד משהו שאני צריכה להזדכות עליו בהזדמנות קרובה: א' השב"כניק לשעבר.