עצמאית בשטח

איזה כיף זה לפגוש מישהו בגילי, שחי באותה סביבה בה חייתי לפני 20 שנה, ויש לו אותם זכרונות מלילות ארוכים בפאב גלילי ומבננה ביץ' בימים שהיה צריף קטן שהגיש בירה וצ'יפסים על שפת הים. אחד שגדל כמוני על פינק פלויד ופוליקר, והבוקר כשהסביר לי על ההבדל בין הקלטות אולפן של פעם לאלה שעכשיו, ואני אמרתי שזו ההבחנה בין "מרחב" ל"מישור", הוא חייך ואמר שההגדרה מוצאת חן בעיניו. ואני הרגשתי שהוא מתכוון שזו אני שמוצאת חן וחייכתי גם. פעם ראשונה בסופ"ש הזה.

בעלת הבית שלי היא פוסטמה מטומטמת, שאחת לכמה שבועות שולחת לי מייל מגעיל/מפגר, שמוציא אותי מאיזון ל 48 שעות לפחות, אם לא יותר. עוד ארבעה וחצי חודשים למנייק.

מחר אני בלשכה בירושלים, שם מחכה לי הסחי המקומי עליו דיווחתי בתוגה ביום ה' בבוקר לאוזן קשבת וחכמה. התכוונתי לכתוב על זה, אבל לא בא לי להתפלש ברפש, ואומר רק זאת: "חילונים – תתעוררו. הממסד מחלק את הזכויות הבסיסיות שלכם חינם-אין-כסף לכל חובש כיפה." 

החיבור בנינו היה כמעט מידיי, הרבה בזכותו, ואני נהניתי במיוחד. ובכל זאת לא יכלתי להפסיק לחשוב שבאסה שהזין שלו לא יותר גדול.

נורא מגעיל מצידי. יודעת.

ושוב לא כתבתי על ינוקא, שהוא חבר קרוב ואמיתי, וכשאני עצובה הוא בא במיוחד בגשם מקצה העיר עם שקית רוגלך כדי להיות איתי. (טוב, נו. למעשה הוא רצה לשחק באקס-בוקס שלו שנמצא אצלי.)   

ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות