עצמאית בשטח

צהרי יום חול באמצע השבוע בשוק הפשפשים, ארוחת בוקר של ביצה וירקות טריים, ואני לא יכולה להחליט אם השדרוג שעבר המתחם יותר טוב או יותר רע, כי מצד אחד באמת יפה ונעים והמון חנויות חדשות ובתי קפה, ומצד שני דחיקה של האוכלוסייה המקורית, והכל יותר יקר ומלוקק ואיפה האותנטיות והפשטות של פעם, למרות שפשטות אינה בהכרח ביוב זורם ברחוב, וגם חנויות המעצבים אותנטיות בדרכן. ואולי זה רק געגוע לפעם, למרות שאז לא היה יותר טוב מעכשיו, ואולי סתם אני במן מצב רוח כזה של תקופת ביניים שהייתי רוצה שתחלוף כבר. ואולי פשוט אני עובדת מעט מדי, כי בלשכה יש לי 3 ימים בלבד בשבוע, ופרויקטים פרטיים אין כרגע (חלק התבטלו, חלק הוקפאו וחלק נגמרו), מה שמותיר אותי חופשיה לנפשי יומיים בשבוע (לא כולל שישי-שבת). עם מיצי כבר אי אפשר ללכת לטייל, נמאס לי לחרוש על סדרות וסרטים במחשב, וכל העיסוקים האחרים (קפה עם חברה, קפה עם ינוקא, שיטוטים בעיר) לא מצליחים למלא את זמני, ובחיי שבא לי לעבור דירה ולו בשביל למצוא תעסוקה לעצמי.

היד למעלה זו החתולה.

צירוף של נסיבות, ובראשן עבודה רשלנית של אחד ממקדמי הפרויקט (הסחי מהפוסט הקודם) הביאו להצלחה חלקית עת הבוסית שלי שוכנעה לערוך תיקון ברוח ההערות שלי. בתכל'ס זה לא יותר מדי משמעותי, כי עדיין יש כאן קבוצת אוכלוסייה שזוכה להנחות מפליגות על חשבון כלל הציבור, אבל בכל זאת הפער הצטמצם, וככל שזה ניצחון קטן – עדיין הוא נזקף לזכותי. חוץ מזה שמעז יצא מתוק, עת ק' הפלצן(*) ואני נהפכנו לחברים טובים. בתחילת השבוע התקשרתי אליו למשרד כדי לוודא סופית את הנתונים של הפרויקט כפי שהשתקפו מהדו"ח שהגיש לי, ובסוף השיחה הוא אמר לי איזו מילה טובה בטון עצוב כזה של איש מבוגר, ואני הרגשתי כאילו הוא סבא שמדבר לנכדה שלו ואומר לה שעכשיו שהיא בוגרת היא חייבת להבין שהמציאות קשה ואכזרית וצריך לעמוד על המשמר, שהיא חייבת לדעת שאם היא לא תעשה את זה – זה לא יהיה. הרגשתי שהוא רוצה להגיד לי שהוא זקן ועייף ואני צעירה וצריכה לקחת את המושכות לידי. ופתאום פחדתי נורא.

(*)  ק' הפלצן נחשב איש מקצוע מעולה בתחומו, ועד לא מזמן לא סבלתי לעבוד איתו כי הוא זקן שחצן שחושב שהשמש זורחת לו מהעכוז. אלא שכעת, ובאופן מפתיע, מצאנו את עצמנו בבידוד מזהיר מול שאר הצוות, אחים לצרה, 2 עקשנים שלא מוכנים להתיישר עם הדעה שנוח-לכולם-להחזיק על חשבון היושרה המקצועית שלהם.

לפני כמה דקות התעורר זה-שבגיל-שלי והלך. עכשיו, כשאפשר להרעיש בדירה, אין לי ברירה אלא לבשל פלפלים ממולאים גם כדי שיהיה לי מה לאכול במשרד בשבוע הקרוב וגם כי אחרת הם ילכו לפח.