כל הדרך מירושלים עד ת"א ירד גשם שוטף, וכשעליתי על איילון צפון השמים היו בהירים והתעננו שוב רק באזור עתלית. רכס הרי הכרמל מזכיר לי תמיד ילדות ותקופת אוניברסיטה, ובכניסה לעיר מפתיע אותי מחלף חדש, ורק במקרה בחרתי במסלול הנכון והגעתי בקלות וחניתי מול "שער תמר", כמו שאבא אמר לי בטלפון. קבוצה קטנה של אנשים מתאספת, והולכת בצייתנות לחלקה המיועדת, ופועלת לפי ההנחיות – קדיש, דברי הספד, אבן קטנה על התלולית הטריה ונגמר. ואני ניגשתי אחרונה, וניקיתי את האדמה מהמצבה הסמוכה וצילמתי, ואחר כך הלכתי עם כולם בחזרה לחניה, וכשהם נשארו לעמוד ולדבר אני נכנסתי לאוטו והנעתי ונסעתי, ואיך שיצאתי ממתחם בתי הקברות ופניתי לכיוון כביש החוף התחלתי לבכות ולא הפסקתי עד ת"א. סבא שלי, סבא יהודה האהוב נפטר.
מהרגע שהגעתי ועד שהלכתי אמא שלי היתה דבוקה לי לתחת, כאילו כלום לא קרה, כאילו זו לא היא שאחראית לילדות אומללה ולניתוק מהמשפחה. אישה טיפשה. לא יודעת למה זה מפריע לי כ"כ, לא יודעת אפילו למה כשהיא עמדה לידי ועיצבנה אותי עם ההערות והשאלות שלה, כל מה שיכלתי לחשוב עליו זה – אלוהים, תעשה שתהיה לי אמא.
סבא יהודה נולד בפברואר 1913 בהידו בסרמין, הונגריה, ונפטר במרץ 2012 בישראל. בן 99 וחודש במותו.