עצמאית בשטח

בין אבא שלי וביני יש הסכמה שבשתיקה על מה מדברים ועל מה לא. על מה מדברים – עסקים. על מה לא – כל השאר. אבא שלי מתקשר כשעולה הצורך לבירור או תיאום עמדות בעניין מצב העו"ש ותיק ההשקעות, גובה סכום השכירות הסביר מבחינתנו ומתי יבשילו התנאים לקניית דירה. לפעמים נדמה לי שהוא מחפש סיבה להתקשר, כאילו להפנות את תשומת לבי לכתבה ב"דה מרקר", שכבר לפני שנים אמרתי לו שאני קוראת בקביעות ולמרות זאת תמיד עושה את עצמו מתפלא מחדש, "באמת? את קוראת? נו, ואני חשבתי שאני צריך לספר לך". אני מזהה אותו לפי המספר, ולפעמים עונה ב"כן, אבא" ולא רק ב"כן" ומסיימת ב"טוב, אבא, ביי" ולא רק "ביי", והכל בגלל שנעים לי להגיד את המילה הזו, "אבא".

נניח שהייתי חוזרת 30 שנה אחורה, מה הייתי משנה? הכל, ושום דבר.