עצמאית בשטח

לילה, אמצע השבוע, זרוקים על הספה בסטודיו שלו בדרום העיר.

"אז מה את אומרת, מכשפה?"

"די לקרוא לי מכשפה."

"אבל זה מה שאת. יש לך אפילו תחת של מכשפה."

(נעלבת) "אין לי תחת גדול."

"ברור. יש לך תחת של כוסית, כמו למכשפות."

"אבל מכשפות הן מכוערות עם תחת גדול וגיבנת."

"מפיתום, לא הקריאו לך את הספרים הנכונים כשהיית ילדה. המכשפות הכי כוסיות בעולם. כמוך."

הוא בגילי, וכשהכרנו, לפני 3 שנים בערך, היה חתיך הורס. בינתיים התעבו המותניים, הראש נהיה מגולח, אבל הלב תקוע על גיל 25, לא רוצה להתבגר. "לא מבין מה קורה פה. כל החיים שלי אני ספורטאי, מאיפה באה לי הכרס הזו?"

מזדקפת על הספה, מיישרת את הגב הכואב מרוב שעות מחשב. הוא כורע מולי, טומן את הראש בבטן שלי.

"מה קורה איתך, הפסקת לאכול?"

"לא. ודי להעיר לי על המשקל שלי."

"למה?"

"כולם מעירים. נמאס כבר."

"זה מקנאה, אל תתייחסי. את נראית מעולה."

מקפיץ אותי הביתה, כבר מאוחר ומחר עוד יום ארוך של דיונים בעבודה.

"את לא פנויה בבקרים, נכון? חבל"

"אני עובדת. לא משחקת כל היום, כמוך."

"מה יש, תפרגני."

"עזוב. זה מקנאה"

-צוחק-

יורדת מהאוטו

"אז מה קבענו? אני מארגן הכל."

"לא רוצה."

"יו, איזה מכשפה..."

היה שבוע קשה, וגם הסופ"ש לא יהיה קל. אין מנוחה לעצמאיים, אפילו אם יש לך תחת של מכשפה.