"יש לי חשבון איתך!!""
"מה עשיתי?"
"הכדור שינה שנתת לי כמעט הרג אותי"
"רק כמעט?"
"לא השתדלת מספיק...."
"הרדים?"
"הרדים????? לא יכולתי לקום 24 שעות!!!"
"אז לפחות נחת"
"קמתי בכוח, הייתי מסטולית כל היום, כאבי
ראש, חזרתי הביתה וישנתי עוד 9 שעות כמו אבן"
"טוב מאד
אז מה את באה בטענות?"
לקחתי את הכדור ביום ג' בערב. יום ד' היה מזעזע
עת נאלצתי לתפקד יום שלם במשרד כשאני חצי רדומה, שלא לומר מסוממת, עם כאבי ראש
מטורפים. הבנות בלשכה אמרו שהייתי צריכה לקחת רק חצי, וכך אמר גם אכילס - ממליץ
הסמים השכונתי, והחתולה, ששמעה בסבלנות את טרונותיי על קפה ב"שלג". לאחר
מעשה כולם פתאום חכמים.
מה שכן – מאז אני ישנה יופי באופן טבעי. 
ענת שאלה איך עבר עלי הזמן מאז שנפגשנו, ומה
קורה עם השינה ועם המחזור – 2 נושאים שנמצאים על הכוונת לאחרונה, וכשאמרתי לה שהכל
רע, היא ביקשה שאזכיר לה בת כמה אני. "45 וחצי" אני אומרת, "ממש
עוד מעט 46". "וואו, לא זכרתי שזה הגיל שלך" היא פותחת עיניים
גדולות "את נראית פשוט מעולה!" ואז היא מתחילה לספור ימים ואומרת
שהמחזור שלי תקין לחלוטין, כמו של אישה צעירה. "אבל יש לי חברות שמקבלות
מחזור רק פעמיים בשנה, ואחרות עם התקן אז בכלל אין להן, ורק אני כל החיים שלי
במחזור, והגניקולוג לא מוכן לתת לי התקן. נמאס לי כבר, זה לא פייר" וכמו תמיד
כשאני מרחמת על עצמי מיד עולות לי דמעות לעיניים, אבל ענת לא מתרשמת. היא אומרת בפסקנות
שאני הנורמלית ואני הבריאה, והאחרות הן עם הבעיות, ושאני צריכה לשמוח שהרופא לא
נותן לי התקן כי זה לא בריא. אח"כ היא מזמינה לי תערובת צמחים, ממנה אני
אמורה לבלוע כל בוקר. "זה יטפל גם בכאבי המחזור וגם בבעיות השינה שלך"
היא אומרת, ומוסיפה שאין הרבה מה לעשות, הגוף מתכונן לגיל המעבר.
אין יותר שנת צהרים מתוקה, אין יותר יקיצה ב
12 בצהרים בשבת. מיצור שישן בממוצע 12 שעות מתוך ה 24, הפכתי לאחד שמסתפק ב- 9,
במקרה הטוב. עכשיו אני מבינה למה הסבתות תמיד סורגות בכמויות מסחריות, מה עוד יש
להן לעשות כל כך הרבה שעות?
וכעת אשב לעבוד.
שישי בצהרים בדיזינגוף סנטר, יריד עבודות של סטודנטים
לעיצוב. צריך לתמוך בהם, לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
