רח' ביאליק, יחד עם רח' הגלבוע, נחשב בעיני
רבים, או אם נדייק – בעיני רבים מאנשי המקצוע ונותני הטון, לרחוב היפה במרכז העיר
(ומרכז העיר נחשבת לשכונה ה"שווה" בעיר, ולפיכך – לרחוב היפה בעיר
כולה), בעיקר תודות לארכיטקטורה של "תל אביב הקטנה" שהשתמרה בו. אני,
מיותר לציין, אוהבת את הרחובות שלי רועשים וגועשים מפעילות עירונית אמיתית. מתה על
אלנבי וקינג ג'ורג' ורח' הרצל, חולה על דיזינגוף, מתעלפת מהחלק הדרומי של רוטשילד. אבל לפעמים גם ביאליק זה בסדר, במיוחד
"בית ראובן" והתערוכה המוצגת בו עד סוף מרץ. מומלץ.
בית ראובן, "מכחולו של אדריכל".
ביאליק 2, חתולנובלה. (לא "בית ראובן". סתם בית כנסת מוזנח ורב קסם)
וגם הכיכר הקטנה בקצה, שעברה שיפוץ (יותר אהבתי קודם) והמדרגות אליה הורחבו ונבנו מחדש, ואם עומדים בחלק הגבוה ומסתכלים למטה אפשר בקלות
לראות קצה של זנב ו 2 עיני דבש שאומרות "בואי, בואי מהר. יש לי עוד הרבה
מדרכות להשתין עליהן היום".
ובשוטף:
- גמרתי לראות את "גירלז". לקח לי כמה
פרקים כדי להתחבר, אבל אז נכבשתי לחלוטין בקסם. למרות שאני חייבת לציין
שהדמות הראשית לקחה את נושא הלבוש, כראי הנפש, קצת יותר מדי רחוק, וראוי
שתרגיע. (לא אמין)
- "ארגו" מחכה לי במחשב. רציתי לצפות כבר
אמש, אלא שתכניות ללילה הוקדמו לשעת ערב, ולא הספקתי. אולי היום.
- לא הבאתי עבודה הביתה!! בכלל!!! איזו שחיתות.
- השבוע ישנתי ממש טוב, ואתמול אפילו שנצתי! שעה
וחצי!! במקביל אני בולעת אבקת צמחים, שמגדירה מחדש את המושג
"דוחה".
- כאבי הגב של טרום מחזור התחלפו בכאבי ציצים. מוטב
מותי מחיי. (ענת תאהב את זה. ציצים זה הורמונים, וענת מתה על הורמונים במיוחד
אצל מישהי בגילי. אבוי)
- אתמול הייתי בשיעור פילטיס אחרון בחדר כושר
הנוכחי. משבוע הבא – במקום החדש.
סמס לאלוהים:
נכון שדפקת אותנו חזק עם ביבי ושרה וכל זה, אבל תודה תודה תודה על לונדון וקירשנבאום וגם על רביב דרוקר. שלך, שולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
