עצמאית בשטח

אתמול יצא לי, במקרה, להשתתף בשיעור פילטיס של מ., שהיתה הפיזיותרפיסטית שלי ב"מכבי" בתקופת הכתף הקפואה, וכבר מזמן גיליתי שהיא גם מדריכת פילטיס ועובדת בסטודיו בו אני מנויה, אבל מסיבות של לו"ז לא יצא לי להתעמל אצלה. בשבוע שעבר אמרה המדריכה הקבועה של יום ו' שהשבוע היא לא תהיה, אז ניצלתי את ההזדמנות והתייצבתי לשיעור של מ'. מ' היא מסוג המדריכות שמקפידות על קלה כחמורה, עוברת בין האנשים (נשים, במקרה הזה) ומתקנת ומעירה ומעודדת ונותנת קצב ושורפת אנרגיה בהיקף שווה ערך לכל שאר המשתתפים (משתתפות, במקרה הזה) ביחד. למרות שהשיעור כלל תרגילים רגילים של פילטיס מזרון, כמותם אני עושה באופן קבוע, איכשהו היה קשה במיוחד, ובתרגיל ששוכבים על הצד ומניפים את הרגל העליונה כאב לי ברמה כזו שבסט הראשון פשוט נאלצתי להפסיק באמצע, משהו שלא קורה לי כמעט. כשהתהפכנו לצד שני הצלחתי להשתלט על התרגיל ולהתמיד עד הסוף, ומ', שבאה לעמוד לידי כדי לבדוק שהגב ישר ועצם הזנב מובלטת לאחור והבטן אסופה והשכמות משוכות אחת לכיוון השניה, אמרה "יופי, שולה!! הרבה יותר טוב מקודם!" ואני אמרתי "אני משתדלת", ומ' שתמיד אומרת "לא נורא אם לא מצליחים את כל התרגילים, אבל צריך להשתדל. ל ה ש ת ד ל", אמרה "נכון!!! וגם רואים את זה!!" וכל האחרים (האחרות, במקרה הזה) צחקו, כי מ' כזאת חמודה ומסורה ונותנת את כל כולה ואיכפת לה מכל אחד ואחד (אחת ואחת, במקרה הזה), שאי אפשר שלא להתאהב בה. ואני מאוהבת בה עוד מימי הפיזיוטרפיה העליזים.

נרשמתי לסטודיו הזה כדי לעשות פילטיס מיטה (הידוע גם כ"פילטיס מכשירים", למרות שבסטודיו הזה אין מכשירי פילטיס נוספים מלבד מיטה), ובסוף יוצא שמסיבות של לו"ז והעדפת מדריכים מסוימים, אני באה בעיקר לשיעורי מזרון. לא טוב.

ובהמשך לדיווחי הבריאות מהפוסט הקודם: את דלקת שלפוחית השתן הכנעתי באופן מפתיע די בקלות בעזרת אבקת הפלא, אלא שהדלקת, כדרכן של דלקות, לא פראיירית, וכאקט מחאה נדדה מעט אחורה (קדימה? לעומק?) והתיישבה במקום האהוב עליה – בוואגינה. "את לא מפחידה אותי" אמרתי לה, ושלפתי צרור משחות ונרות שנשארו לי מפעם (בתוקף עד 2016!), אבל איכשהו המצב רק הלך והתדרדר, ואני שקעתי בייאוש קל ובעודי חוככת מה לעשות (לקבוע תור לרופא? להשלים טיפול של שבוע ואז לקבוע תור? להתאבד?) בא לבקר אותי חבר, והביא איתו צינגלה, וישבנו ערב שלם על בירה וג'וינט, ואני עם פרצוף חמוץ וכאבים ושריפה בין הרגלים, וכשהוא הלך נכנסתי למיטה ואפילו לא לקחתי את הטיפול היומי, גם כי עלה בדעתי שזה ממילא לא יעיל עם אלכוהול, ובעיקר כי הייתי מסטולית מכדי לעשות משהו, וככה נרדמתי והתעוררתי בבוקר ולא כאב לי כלום!!! וגם לא שרף לי!!! ולא ניגרו ממני נוזלים ולא היו לי גירודים והלכתי לעבודה טובה ושמחת לב, וכשהגעתי למשרד סימסתי לו "אני צריכה מרשם רפואי!!!"

נראה לי שעליתי על הפתרון המיטבי.

שבת שלום.