עצמאית בשטח

אתמול התרוצצתי כל היום בסידורים בעיר, ובין לבין ניהלתי הסתמסות היסטרית בנושא "הגעה לירושלים מחר – כן או לא", אבל הבוקר היה ברור שאין מצב, והרמתי את הראש מהמיטה פעם ראשונה ב 8 וחצי בואכה 9. חשבתי לנצל את הבוקר לביקור במוזיאון (ת"א), מה שאני מנסה לעשות (ללא הצלחה) מזו תקופה, אבל די מהר הבנתי שגם זה גדול עלי, והסתגרתי ב- ד' אמותיי. כביסה יבשה (קיפול), כביסה רטובה (תליה), החלפת מצעים, וסשן בישול אשר יפטור אותי מהמטבח לחודשיים הקרובים (ואמרו אמן). האמת, מתגעגעת למשרד (לא בנויה לקטע של משק בית), להסתובבויות בעיר (צריכה לעבור מחר במשרד בעזריאלי. נקווה שמפלס המים ברחוב ירד עד אז), לקפה עם חברים.

אכילס אמר שבשביל להכין כדורי בשר, צריך לחתוך דק-דק בצל, וללוש את בבשר בידיים (אוי גוועלד). זה מספיק דק?

בזמן שהבשר (לשתי בידיים, בטח שלשתי. היתה לי ברירה??) נח במקרר (אכילס אמר "כמה שעות") - אני אכלתי ארוחת בוקר.

אח"כ הכנתי פלפל ממולא. כאן לאכילס לא היה מה להגיד, כי הוא לא אוכל פלפל.

ובצהרים אכלתי מרק כתום (גזר ובטטה) שהכנתי כבר אתמול. 

אחר הצהרים כידררתי כדורים. מקווה שאכילס יאשר.

וזה הסיר המבעבע. 

במרק חסר קצת מלח (בזמן האחרון משתדלת להפחית במלח, לו אני מכורה קשות), כל השאר - אין לי מושג איך יצא. אני אף פעם לא טועמת את האוכל בעת ההכנה, ובזמן אמת - הרעב הוא הטבח הכי טוב מבחינתי. חוץ מזה שתמיד יש לי קטשופ וחרדל במקרר, והאמת שאם הייתי יכולה - הייתי ניזונה רק ממלח, קטשופ וחרדל. ועוגיות.

שתהיה שנת ברכה. בגשם ובכלל.