עצמאית בשטח

הוא הריץ מוזיקה במחשב, והסרטונים ריצדו על מסך הפלזמה מול הספה הרחבה, כשאנחנו השקנו כוסות גבוהות של וודקה-ספרייט לכבוד השנה החדשה, למרות שהתחילה זה מכבר. ואני הסתכלתי על המסך, ופתאום ראיתי מול העיניים את החיים שלי, עם הרחובות הקטנים של תל אביב, ומרפסות תלויות על בניינים מתפוררים וכוס קפה עם חברים, וכשהוא שאל אם בא לי לעשן אמרתי כן למה לא, וחשבתי לעצמי שהחיים לא רעים בכלל, ולמה העברתי כל כך הרבה מהם בדיכאונות, ובו במקום הבטחתי לעצמי שלעולם לא אהיה עוד בדיכאון יותר מיומיים רצוף. אח"כ הוא קירב אלי את המצית הדולק, ושאל "הכל בסדר?" ואני אמרתי "כן. הכל טוב", ולעצמי חשבתי - לגמרי. הכל סבבה לגמרי.