מזה 3 שבועות שאני הבעלים הגאה של מנוי בחדר
הכושר השכונתי. המנוי כולל 2 שיעורי פילטיס מכשירים בשבוע וכניסה חופשית לחוגים
ולחדר הכושר, ועד כה הייתי בפילטיס מכשירים (פעמיים בשבוע, שמפאת קוצר הזמן נדחקו
לסופ"ש) ובחדר כושר. טרם הספקתי לפקוד את החוגים האחרים הפתוחים בפני (פילטיס
ריצפה, "פיטבולאטיס" שזה פילטיס עם הכדורים הגדולים, חיטוב ועיצוב ו 50
אופציות נוספות אליהן כנראה לא אגיע לעולם), ואין לי מושג מתי זה יקרה. נכון לרגע
זה אני סוחבת גוף כואב ותפוס + בונוס בדמות כאבים היסטריים בגב התחתון (עונש על
אי נוכחות בשיעורי פילטיס לאורך 3 חודשים.) בשבת שעברה הייתה לי הדרכה בחדר כושר
(עד אז עשיתי רק הליכון), וכשהמדריך שאל אותי לגילי הייתי בטוחה שהוא יפול לרגליי,
יכתיר אותי כקשישת המתעמלים וירכיב לי תכנית זהירה במיוחד, בכל זאת – העליתי את ממוצע מיפלס גיל המתעמלים ב 15 שנים לפחות. במקום זה, אורו עיניו והוא אמר "גם
אני!!! נולדתי במרץ, מתי את?". חצוף. הוא שאל אם התאמנתי בעבר בחדר כושר,
ואני אמרתי "בטח, אני מתאמנת באופן רציף משנת 2000" (שזה לא בדיוק, ראשית
כי התחלתי להתאמן באוקטובר 1999, ושנית, כי בשנתיים האחרונות עשיתי רק פילטיס), אז
הוא היה מבסוט ושאל אותי איפה, ואני מניתי את רשימת חדרי הכושר אותם פקדתי לאורך
השנים, והוא הכיר את כולם וגלשנו להעלאת זכרונות מחללי כושר שהיו בעיר ואינם עוד,
והאמת זה היה קצת מצחיק. חסר היה רק שנשלוף אלבום תמונות ונתחיל לעלעל בעיניים
לחות. אח"כ הוא הרכיב לי תכנית, והאמת לא הבנתי חצי ממה שהוא רוצה ובאופן
כללי התרשמתי שאני בעיקר מפריעה לו להסתובב במקום ולהחליף דאחקות עם המתאמנים
(אולי כי קודם הוא שאל אותי איפה אני גרה ואיפה גרתי קודם, והתחיל לספר לי איפה
הוא גר בעיר לאורך השנים, ואני הנהנתי בנימוס קר ולא הבנתי מה עשיתי שמגיע לי
העונש הזה). בקיצור מאז הייתי כבר פעמיים, ומזל שבדיוק היו מדריכות אחרות שהיו
מקסימות ועזרו לי להבין את התרגילים (מניסיוני רב השנים בחדרי כושר, המדריכות תמיד
הרבה יותר נחמדות וקשובות מהמדריכים), ובאופן כללי אין ניסים ואין קיצורי דרך,
צריך להגיע ולעבוד קשה ורואים תוצאות.
אפרופו חדר כושר, אני חייבת לרזות קצת, ואתמול
כשהזעתי על ההליכון עשיתי לעצמי חישובים בראש והבנתי שהמטרה אפשר שתושג ב 2 דרכים:
3-4 חודשים אינטנסיביים בחדר כושר או שבועיים-שלושה דיכאון חריף. למען ההגינות
אציין שהייתי לוקחת דיכאון חריף כאן ועכשיו ובשתי ידיים, אלא שבזמן האחרון אני
בכלל לא בדיכאון וגם לא רואה את עצמי מגיעה לשם. בעיה. נשארנו עם חדר הכושר.
סרטים/סדרות: לא ראיתי שום דבר מעניין בזמן
האחרון.
ספרים: בכלל לא קוראת. כל היום אני בפעילות,
וכשמגיעה למיטה מכבה את האור ונרדמת.
ארגון זמן באופן כללי: יש לי כוונה לארגן את
הזמן שלי כך שאגיע לירושלים רק 3 ימים בשבוע, מה שיותיר לי יותר זמן לעיסוקי
האחרים (ע"ע חדר כושר), אלא שבינתיים זה לא קורה. אני חושבת שזה בגלל החורף
והקור (מתקשה להישאר בירושלים אחרי 6 בערב), אבל זה לא תירוץ, ואני צריכה להתחיל
להישאר במשרד לפחות פעמיים בשבוע עד שעה 20:00.
חברים: ג'יימס היה בביקור מולדת ראשון אחרי 3
שנים. היה כיף להיפגש, התגעגעתי אליו, הזכיר לי את החברות היפה שהיתה (ועדיין יש)
בנינו, ובאופן כללי את החיים שהיו לי כשגרתי בדירה שלי. מדהים עד כמה מכירת הדירה
והמעבר התכוף בין דירות שכורות השפיע לי על החיים (לטוב ולרע), שהרי מעבר לקורת
הגג עצמה (שעד כה נתפסה בעיני כפרט טכני בלבד) לא השתנה הרבה (אותה עבודה, אותם
חברים).
המשך שבת נעימה. מתארגנת והולכת
לפילטיס + כושר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
