עצמאית בשטח

בבוקר שטפתי ריצפה (היה זבוב מת מתחת לספה), הלכתי לפילטיס, הלכתי להצביע (ושמעתי אבא מסביר לילדיו ש"לכל מי שמצביעים זה טוב כל עוד זה לא יאיר לפיד"), הלכתי לחדר כושר, חזרתי הביתה, הלכתי לסופר, העמדתי מכונת כביסה ותליתי אותה, עשיתי סיבוב בדרום העיר וקניתי מנורת קריאה שהמוכר אמר עליה ש"זה לד ומחזיק מעמד כל החיים", כך שאני מקווה שיותר לא אמצא עצמי קוראת בלילה לאורה של אפליקציית הפנס. אחר כך ראיתי "בנות" ואכלתי טוסט, ועכשיו אני אמורה לקפוץ לבזאר ברחוב ממול אבל לא בא לי לצאת מהבית. לפני יומיים נעלבתי נורא כשאנשים ביטלו את דעתי לגבי למי להצביע, ופתאום קלטתי שעשיתי את זה לאחרים באופן קבוע והתחרטתי מאוד. חוץ מזה יש לי חלומות רעים כבר כמה לילות, והרגשה רעה באופן כללי. מה יהיה מה יהיה מה יהיה? כלום. פתאום נזכרתי איך פעם הייתי חושבת "הלוואי הלוואי הלוואי שהיתה לי עכשיו גלולת אושר, הייתי בולעת אותה ומרגישה יותר טוב", כבר שנים שלא חשבתי על זה.

בא לי לישון עד מחר בבוקר.

אני חושבת שצריך להצביע בהתאם לדעתך ואמונתך, ולא לפי חישובים פוליטיים. בימים האחרונים פנו אלי כמה אנשים בבקשה שאצביע לפי חישוב פוליטי, מה שמאוד הצחיק אותי כי כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי נטיה לעשות "דווקא" ובחיים לא הייתי נענית לבקשה כזו.

בלי קשר, כמובן שהצבעתי לפי אמונתי. ואני שלמה עם זה.

גם עם הבחירה הספציפית, וגם עם העיקרון.

מכל האנשים האלה, שדי התפלאתי על פנייתם, היחיד שהפתיע אותי היה אבא שלי. הוא אמר שלדעתו צריך להצביע תמיד ליהודים, אבל זה לא כ"כ משנה, והכי חשוב שאני אשמור על הבריאות וארגיש טוב. אח"כ הוא אמר "מתוקה שלי", ואני ישבתי במשרד מול המחשב עם הטלפון ביד ורק רציתי לבכות.   

עוד חודשיים פחות יומיים אני אהיה בת 48, שזה הרבה יותר ממה שחשבתי אי פעם שאחיה.