עצמאית בשטח

כל החורף סבלתי מהקור בירושלים. לאורך שבועות יצאתי מהבית עם גרביונים חמים מתחת לג'ינס וגופיה טרמית מתחת לחולצה. עם כובע צמר, כפפות, צעיף ומעיל, ועדיין רעדתי מקור רוב הזמן. איך שנגמר הקור ובאתי לעבודה יומיים רצוף בבגדים נורמלים (=שמלה), לקחתי את עצמי לוינה, עם גרביונים חמים מתחת לג'ינס וגופיה טרמית מתחת לחולצה, וכובע צמר וכפפות וצעיף, והיה לי קר והשפתיים שלי התפוצצו מהיובש (אם כי השיער נראה נהדר). ואז חזרנו לארץ והשפתיים השתקמו תוך 24 שעות, והכל היה טוב וחשבתי לעצמי איזה כיף, אני בחופש, יאללה חדר כושר כל יום ושנות צהרים מתוקות, והופה התעוררתי בבוקר לתוך התקף אלרגיה שהגיע בחסות החמסין. בינתיים החמסין עבר, החורף חזר, ואני עדיין עם גרון שורף ואף סתום. מעניין מה יהיה מדד האומללות מחר בבוקר, בדרך לעבודה.

הדלקתי נרות, בניסיון לשמח את ליבי הקט.

עוד לא גמרתי להעלות תמונות לאלבום בפייסבוק. אין לי כוח.

בשיא התקף האלרגיה הלכתי לבקר חבר. עליתי לקומה רביעית בלי מעלית, ולמשך 10-15 דקות פשוט לא היה לי אויר. לא יכולתי לנשום, וזה היה נורא. מיד חשבתי לעצמי שאני צריכה לזכור את התחושה, ולא להתאבד בחנק. זו דרך לא נעימה בכלל.