עצמאית בשטח

על 4 בנים דיברה תורה:

הצעיר

"אתה אוהב אותי?"

"אני מת עליך"

"באמת?"

"בטח"

"למה?"

הוא מונה 3 סיבות: שתים פיזיות, השלישית גם. בערך.

"מה פתאום? אתה לא יכול לאהוב אותי בגלל הדברים האלה"

"למה לא?"

"כי אלו דברים לא חשובים בכלל. אתה צריך לאהוב אותי בגלל שאני חכמה!"

ילד. מה הוא כבר מבין.

הכובש

ביום השני של הטיול, באמצע העלייה, טלי אמרה שהיא צריכה פיפי אז שאנחנו נתקדם והיא כבר תשיג אותנו.

"עוד מעט נגיע לפסגה. תחכי קצת" אומר לה ג'יימס.

"זה בסדר. תתקדמו, אני אשיג אתכם".

"שווה לך להתאפק, תשמעי לי. גם אני צריך להשתין אבל אני שומר את זה לפסגה. כל הכיף זה לכבוש את ההר ואז להשתין מלמעלה, על העולם כולו".

"זה בגלל שאתה בן" אני חייבת להתערב "כל מה שמעניין אתכם זה כיבושים והשתנות על אחרים. אצלנו, הבנות, זה לא ככה. אנחנו צריכות פיפי – אז אנחנו מתכופפות ועושות. בלי חישובי אסטרטגיה מיותרים".

"אז אתן מפספסות את כל הכיף שבלהשתין מלמעלה!" הוא מסרב לוותר.

"אוקיי. אז אתה תתאפק ותתענה בשביל איזה תענוג מפוקפק וחסר ערך, ואנחנו נתעל את האנרגיות שלנו לדברים יותר חשובים".

לא השתכנע.

גברים, גם כשהם הומואים, נוטים להשקיע אנרגיה במקומות הלא נכונים.

התם

בשבוע שעבר פגשתי ברחוב את ברק. לראשונה נתקלתי בו לפני שנתיים בערך, בשעת לילה מוקדמת ברח' קינג ג'ורג'. מיצי ואני היינו בדרך הביתה והוא פנה אלי ואמר שהכלב חמוד, ושאני מוצאת חן בעיניו ואם הוא יכול לעזור לי עם השקית מהמכולת ואולי בכלל בא לי שנטייל ביחד לשפת הים. "תודה" אמרתי "לא (לשקית) ולא (לשפת-הים). אבל באמת נחמד מצדך וביי". הוא התעקש ולא ויתר ובסוף נתתי לו את הטלפון רק כדי שיעזוב אותי בשקט, אבל כמובן שהוא התחכם והתקשר ממספר חסוי ולא הרפה "כולה כוס קפה בשישי בצהרים, אל תהיי כ"כ כבדה", אבל מפה לשם השישי בצהרים הפך לשישי באישון ליל, והכוס קפה נהיית וודקות-על-הבר, והוא התגלה כצעיר ממני ביותר מידי שנים ואני רק רוצה שיפסיק לגעת בי כל הזמן. אז בגלל שהייתי די במבוכה השתכרתי כמו מטומטמת, הקאתי כל הלילה ושכבתי במיטה כמו פגר במשך כמעט 24 שעות.

מאז יוצא לי לפגוש אותו ברחוב בערך פעם בשנה, ותמיד הוא אומר שאני נראית מצוין ומה שלומי ואם בא לי לצאת פעם לשתות משהו.

נראה לך?

מחזרים. למה רק הלא-מתאימים מתעקשים?

וזה שלא יודע מהחיים שלו

חברה-של-שולה: "מה שלום פנחס?"

שולה: "לא יודעת, נראה לי שהוא בחו"ל"

חברה-של: "מה תעשי אם הוא יבוא אליך יום אחד ויגיד שעזב את אשתו?"

שול: "אין מצב"

חברה: "אוקיי, אז תאורטית – מה תעשי?"

ש.: "אם וכאשר נגיע לגשר – נחצה אותו"

ובאמת, מה אעשה? כלום. ממילא הוא לא משתלב לי בעיצוב של הבית.

שרביט אחרון ודי

חשבתי שנפטרתי משני שרביטים במכה אחת, אבל אז הגיע אחד נוסף, ובגלל שאני עוד חייבת פרט שלישי מפעם שעברה, אז הנה ההשלמה ונא לא לשרבט אותי יותר. תודה.

זה משהו שרק 2 אנשים בעולם שיודעים עליו, ואחת מהם היא אני. תקופה ארוכה די התביישתי בו, אח"כ התגברתי והיום אני מוציאה אותו מהארון:

מישהו הזמין אותי לצאת ולא שילם על השתייה שלי.

ולטראומה בשלמותה:

במשך תקופה הוא הציע שניפגש בהזדמנות, עד שאחרי כמה חודשים אכן קבענו ליד הבר, וישבנו ושתינו, והיה ערב נעים וכשהביאו לנו חשבון הוא לא טרח להזמין אותי. הוא פשוט ישב שם ונתן לי לשלם על עצמי.

הייתי בהלם.

פעם ראשונה בחיים שנקלעתי למצב שכזה.

עבר שבוע, עברו שבועיים והוא שואל אותי אם מתאים לי לצאת שוב, ואני קצת מתפלאה – נראה לך שמתאים לי לצאת עם מישהו שאפילו לא טרח להציע להזמין אותי לפאקינג 2 חצאים מהחבית ששתיתי? אבל מסקרן אותי לראות איך הוא ינהג הפעם, אז אני מסכימה ואנחנו יוצאים ושותים ו- שוב הוא נותן לי לשלם על עצמי! מה פה קורה? יש איזה מנהג חדש בשכונה? משהו שאני לא יודעת עליו? ברור לי שהוא מת לזיין אותי ומעצבנת אותי השאננות שלו, אז אני מסכימה להצעתו שנשב ביחד בגינה אבל מתחמקת מהמגע שלו, נותנת לו ללוות אותי הביתה אבל מחזיקה אותו באי-וודאות עד הרגע האחרון.

ואז שוכבת איתו.

מה, אני גם אשלם על עצמי, גם אתבעס וגם לא אקבל זיון?

ובלי שום קשר:

למישהי קרה פעם שהיא ישבה יום שלם במשרד, על כיסא המחשב המרופד שלה, והתקשתה להתרכז בגלל שבין הרגליים עוד הייתה לה את התחושה של הזין מאתמול?

נכון שזה מעצבן?