עצמאית בשטח

(אין קשר בין הכותרת לתוכן הפוסט).

מ', שבין היתר הוא גם השיפוצניק שלי, הגיע אלי השבוע לתיקונים קטנים. השארתי לו מפתח בארון החשמל ורשימת מטלות, וכשהוא התקשר בשעת בוקר מאוחרת להגיד שהוא בדרך, חככתי בדעתי בקשר לזה-שמצאתי-בבוקר-במיטה-שלי (אם הוא ישן עדיין – לא נעים להתקשר ולהעיר, ובמידה והתעורר - בטח עזב, אז לא חבל על האנרגיה שתושקע בשיחה?). אז לא יידעתי את מ' שיש מצב שחדר השינה מאויש (הרי אם הבחור כבר קם והלך, למה לנדב מרצוני מידע מיותר? וחוצמזה הם ילדים גדולים, יכולים להסתדר לבד). המשכתי לעבוד לי בנחת במשרד, כשאני מדמיינת לעצמי את ההיתקלות הצפויה:

מ' במרפסת, מתקין מדפים בארון החדש, כשמיצי רובץ לידו (הכלב נורא אוהב אותו). זה-שמצאתי-בבוקר-במיטה-שלי פותח את דלת חדר השינה ויוצא עירום לחדר אמבטיה, להשתין. (אין מצב שהוא לא עושה את זה, כל הבחורים עושים את זה דבר ראשון בבוקר. בדוק). מיצי מתחיל לנבוח ורץ לכיוון חדר האמבטיה. מ' קולט שקורה משהו, מהדק את אחיזתו בפטיש. זשב"בש מוריד את המים בעיניים חצי עצומות, לחלוטין לא מודע לדרמה שהוא מייצר. מ' מציץ מאחורי דלת הארון, מתכנן את התגובה. זשב"בש חוזר לחדר שינה, ניכנס לבגדים שלו שזרוקים על הרצפה ומדליק את הטלפון. מיצי באקסטזה, רץ בין חדר השינה למרפסת, מתקשה לקבל החלטה. מ' מאייש מארב מאחורי הספה, בידו מקדחה טעונה: "עצור או שאני קודח", זשב"בש מרים ידיים בהפתעה "תירגע, אחי. כולנו יהודים".

מיותר לציין שהמציאות הייתה שונה לחלוטין ואפרורית בהרבה. זשב"בש שמע את השיפוצניק במטבח, אבל עזב מבלי לראות אותו. מ', לעומתו, נכנס עוד קודם לחדר השינה על מנת להתקין בארון את המדף שהביא, וכשהבחין בנוכחות גברית לא-ברורה במיטה - נסוג לכיוון המטבח, שם התעסק בתיקונים השונים עד ששמע שהדלת נסגרת והשטח התפנה.

"תגידי" שואל אותי מ', לאחר שסיים ועזב את הדירה "יש מצב שהבנאדם לקח איתו את מיצי לטיול?" "אין סיכוי" אני עונה לו ומרגישה איך החשש מתגנב ללבי "למה?" "לא יודע. כשנכנסתי הכלב היה, וכשבאתי לעזוב – לא מצאתי אותו בשום מקום, הוא נעלם".

למה שהכלב יצא מרצונו להסתובב בחוץ בקור הזה? הוא ניצל את ההזדמנות שהדלת של חדר השינה פתוחה ואני לא נמצאת – והתכרבל במיטה שלי לשינה ארוכה ומתוקה.

אחר הצהרים הייתי אצל הפסיכיאטר ושכנעתי אותו להוריד לי את המינון לחצי. הוא לא כ"כ רצה, אבל חשש שאם יביע התנגדות – אני אפסיק לגמרי עם הכדורים ואת זה הוא מנסה למנוע כמיטב יכולתו. "שכנעתי אותו להוריד לי את המינון" סימסתי לפנחס שהתעניין מה קורה. "את, מי יכול עליך" הוא עונה לי בכתיבה רהוטה "אצלי היית גומרת עם הצלפה הגונה וכמות כפולה כלקח". רוצח שכיר. מה כבר אפשר לצפות ממנו.

בערב, אחרי הפסיכיאטר, לקחתי את מיצי לשיינקין לרכוש כפכפים שכבר לפני שבוע שמתי עליהם עין ב"גזית". הבת הצעירה של גולדי הגיעה כדי לקחת ממני משהו, וקבענו להסתובב ביחד לצורך קניות בשבוע הבא. היא התפלאה לשמוע שאני עובדת כרגיל בחג ואמרה שאצלם כולם בחופש (היא בקריה. בקבע), ואני אמרתי "אתם, כמה שאתם יותר בחופש – ככה יותר טוב. יש לכם פחות זמן לארגן מלחמות".

חג אורים שמח.